כהן נ' גדיר ואח'

לפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו (מונית) כתוצאה מתאונה שארעה ביום 18.2.2015. בתאונה היו מעורבים רכב התובע, מונית שהייתה נהוגה על ידו ורכב הנתבע 1 (להלן: הנתבע), שבו הוא נהג ביום התאונה. בתאונה נפגע גם רכב הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), בנסיבות שיפורטו בהמשך. נתבעת 3 היא מבטחת רכב הנתבעת. בעת אירוע התאונה רכב הנתבע לא היה מבוטח בחברה ביטוח.

ביום 13.10.2016 התקיים דיון אליו התייצבו הצדדים למעט הנתבע. בפסק הדין שניתן בתום הדיון, נדחתה, לבקשת התובע, התביעה נגד נתבעים 2 ו-3. נגד הנתבע ניתן פסק דין בו חויב במלוא סכום התביעה. לימים, הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, פסק הדין בוטל (תוך חיוב הנתבע בהוצאות) והתקיים דיון מחדש. יצוין כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה אולם חרף זאת אפשרתי לו לטעון לגוף הדברים ולא ראיתי ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

התאונה ארעה בצומת מרומזר ועיקר המחלוקת בשאלה מי נכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו אור הרמוז היה אדום: האם היה זה הנתבע או התובע? לטענת התובע הוא עצר בצומת, בנתיב הימני (מבין שניים) והתכוון לפנות שמאלה. לידו הייתה ברכבה הנתבעת. עם התחלף האור לירוק, החל התובע בנסיעה, או אז הגיע הנתבע במהירות מצד שמאל, פגע ברכב הנתבעת ו"דחף" אותו אל עבר רכבו. כתוצאה מכך נפגע רכב התובע. הנתבע טוען כי הוא נכנס לצומת כשהאור הראה ירוק וכי מי שנכנס לצומת באור אדום הייתה הנתבעת. לדבריו ייתכן ומיד לאחר התרחשות התאונה התחלף הרמזור לירוק ואז התובע החל בנסיעה וכך נפגע רכבו כתוצאה ממגע רכב הנתבעת.

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה ועייני במסמכים ובתמונות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. נימוקיי – להלן:

לפניי העיד התובע אשר תיאור את התחרשות התאונה וגיבה את תיאוריו בתמונות ובתשריט של המקום. התובע העיד כי הוא והנתבעת עצרו בצומת, וכאשר התחלף הרמזור לירוק שני הרכבים החלו בפניה שאלה. או אז הגיע הנתבע במהירות, פגע ברכב הנתבעת ו"העיף" אותו אל רכבו. התובע סיפר כי בינו לבין רכב הנתבעת היה קטנוע אשר למרבה המזל הספיק לעבור את הצומת. מצאתי כי גרסת התובע מהימנה ומתיישבת עם יתר הנתונים. התובע הביא לעדות את הנתבעת אשר אישרה את גרסתו ואת הפרטים שמסר. הנתבעת העידה כי אכן היא עצרה ליד רכב התובע, וכאשר התחלף הרמזור לירוק החלה בנסיעה, רכב הנתבע נכנס לצומת פגע ברכבה ולאחר מכן התברר לה כי רכבה פגע ברכב התובע. הפרט האחרון ואופן תיאורו, כמו גם יתר תיאוריה של הנתבעת, מלמדים על מהימנות עדותה. ואכן שוכנעתי כי מדובר בעדה מהימנה, שניתן לסמוך על גרסתה. בקביעתי זו אינני מתעלם מהאינטרס הקיים אצל הנתבעת, שלא להפליל את עצמה בכניסה לצומת באור אדום. אולם חרף זאת, אני יכול לקבוע בבטחה כי המדובר בעדה מהימנה; ניתן לסמוך על עדותה באופן עצמאי, לא כל שכן – כשהיא שזורה בגרסתו של התובע.

לעומת זאת, לא מצאתי שיש לקבל את גרסת הנתבע. קושי מסוים מצאתי בכך שהתובע תלה את האשם לאירוע התאונה על כך שהכביש היה רטוב ורכבו החליק. קושי נוסף אני רואה בגרסת התובע לגבי אופן הפגיעה ברכב התובע על ידי רכב הנתבעת. כאמור, הנתבע לא פגע ברכב התובע במישרין אלא שבתווך היה רכב הנתבעת. בהתייחסו לגרסה בה שני כלי הרכב נכנסו אל הצומת יחדיו, דבר שמחזק את גרסה התובע, ציין הנתבע כי "כשפגעתי בטיוטה [רכב הנתבעת – מ"ע] המונית יצאה כנראה שאז התחלף הרמזור. כאשר קרתה התאונה כנראה שהרמזור התחלף ואז המונית נכנסה לצומת". דברים אלו לא רק שסותרים את גרסת התובע והנתבעת, אלא שאף אינם מתיישבים עם ההיגיון והשכל הישר. אם אכן הנתבעת נכנסה לצומת ברמזור אדום, בעוד שהתובע נותר מאחור, סביר כי התובע לא יסכן את עצמו ויכנס לצומת, כשתאונה מתרחשת לפניו – גם אם הרמזור התחלף לירוק. הפגיעה ברכב התובע מתיישבת יותר עם המסקנה ששני כלי הרכב, רכב התובע ורכב הנתבעת, נכנסו לצומת כאשר האור התחלף לירוק, או אז הגיע רכב התובע וגרם לתאונה. יצוין כי נגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בו מיוחסת לו בין היתר עבירה של נהיגה כשברמזור אור אדום וגרימת תאונה. לעובדת הגשת כתב האישום לא נתתי משקל, מאחר ולא הוכח כי הנתבע הורשע בכתב האישום ולדבריו קבוע משפט בעוד יותר מחצי שנה.