ת"ק 55357-03-14 הוכברג נ' פדילה ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנועו של התובע בתאונה מיום 29.10.13 בשד' ירושלים בהרצליה בה היה מעורב רכב הנתבעת 3 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ובוטח על ידי הנתבעת 2.

התובע סיפר בעדותו כי נסע בכביש רחב עם שני נתיבים לכיוון דרום, בנתיב השמאלי, כאשר לפתע רכב המיניבוס ללא שום אזהרה מוקדמת, חתך אותו ב-90 מעלות, בצורה חדה, ולא נותר לו מה לעשות. הוא ניסה לסטות מעט שמאלה אך לא הספיק והתנגש בו. לאחר הפגיעה הראשונית בחלקו האחורי נלכד התובע בין הגלגל האחורי לכביש. כלי הרכב נעצרו בנתיב שמנגד לרחבת החול שליד.

הנתבע 1 העיד כי נסע מכיוון רעננה בדרך ירושלים פינת סוקולוב לכיוון הרצליה. הוא וראה שאין רכבים אחריו ומלפניו, אותת ופנה שמאלה. הוא לא ראה מאיפה בא התובע. לדבריו מדובר בכביש ובו שני נתיבים שמתחבר לנתיב אחד ולא מבין איך רצה התובע לעקוף אותו.

לבית המשפט הוגשו תמונות שצולמו מיד לאחר התאונה. ניתן להבחין בבירור כי רכב הנתבעת אכן מצוי רובו בשוליים של הנתיב הנגדי והאופנוע מוטל לצידו. הדבר מאשש את עדות שני הנהגים כי רכב הנתבעת אכן ביצע פניית פרסה לנתיב הנגדי, וכפי שאף רשם הנתבע 1 בהודעתו על התאונה. מדובר בכביש דו נתיבי המתמזג בהמשך לנתיב אחד. יצוין כי נראה שבמקום מותר לבצע פניית פרסה שכן לא הוכח קיומו של תמרור או איסור לעשות כן, וכן נראה על הכביש קו הפרדה מרוסק. יחד עם זאת מדובר בתמרון חריג יחסית המחייב נקיטת משנה זהירות ותשומת לב ולרבות גם לכלי רכב דו גלגליים.

מעדותו של התובע עולה שהוא היה מעט לאחור ומשמאל לרכב הנתבעים. הנתבע היה רשאי גם הוא לעקוף את רכב הנתבע כשם שזה היה ראשי לבצע פניית פרסה. סבורני כי התובע עקף כדין ורשאי היה לעשות כן. מעדות התובע במשטרה, שצורפה לכתב התביעה, עולה כי היה פקק במקום לאורך כל הדרך. לכן אני סבור כי התובע, בהיותו רוכב על אופנוע, ובהעדר איסור לעקוף, נהג בסבירות כדי לעבור את הפקק לאור יתרונו כרכב דו גלגלי על פני כלי הרכב האחרים.

מנגד, מדו"ח פעולה של המשטרה שצורף לתביעה עולה כי הנתבע אמר לשוטר כי היה בנתיב הימני ורצה לעשות פרסה ולפני רכבו היה פנוי, הוא פנה שמאלה ופתאום שמע מכה מאופנוע מאחור ולא ראה אותו. דברים אלו הם בבחינת אמירה ספונטנית שניתנה בסמוך לאירוע בפני שוטר, ומהם עולה כי הנתבע היה יותר בימין הדרך ומשם החל לבצע את הפניה. הדבר הגיוני שכן מדובר ברכב ארוך וגדול למדיי, אשר לאור תוואי הכביש (כעולה מהתמונות שהוצגו) צריך היה לבצע את פניית הפרסה בתמרון רחב מהצד הימני של הנתיב.

הדבר גם מתיישב עם עדות התובע כי התאונה ארעה בעוד הוא בשמאל הנתיב בו נסע ולא בנתיב הנגדי. מדברי הנתבע גם עולה כי הוא ביצע את פניית הפרסה ברצף לאחר שראה כי לפניו הכל פנוי. שוכנעתי כי הנתבע לא הסתכל לאחור, בניגוד לעדותו בית המשפט שבה אמר כי הסתכל גם קדימה וגם אחורה, ולכן אני מעדיף את דבריו כפי שהועלו על הכתב בדו"ח הפעולה ובסמוך לארוע עלפ ני דבריו בבית המשפט, שכן, אני סבור כי אם היה הנתבע מסתכל גם לאחור כנדרש היה צריך להבחין באופנוע המצוי משמאלו ולא היה מופתע, שכן האופנוע היה מאוד קרוב אליו.