אסולין נ' לביא

1.תביעה קטנה שיסודה בהשבת כספי הלוואה בסך 25,000 ₪, אשר נטלה התובעת ביום 5.1.11 בעבור הנתבע, לשם רכישת רכב, עת היו הצדדים מצויים בקשר זוגי.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי ביום 15.6.11 נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל מאחר וחשבונה נקלע לקשיים, לרבות עקב ההלוואה שנטלה, וחרף הפצרותיה בנתבע שימכור את הרכב לכיסוי ההלוואה וסגירת התיק, נענתה בסירוב.

2.הנתבע טוען כי עמד בהחזרי ההלוואה החודשיים ששולמו לחשבון הבנק של התובעת, אלא שחשבונה הועבר לטיפול משפטי בשל התנהלותה שאין לו כל קשר עמה. משאוחדו כל חובות התובעת בחשבון בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה, לרבות ההלוואה, והתובעת השיגה הסדר תשלומים בסיוע עו"ד לירון ויצמן (אשר מומן ע"י הנתבע, בעלות של 5,000 ₪), ולפיו ישולם סכום חודשי של 400 ₪, הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם מחצית הסכום עד לכיסוי ההלוואה וכך עשה.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

4.לא יכולה להיות מחלוקת בדבר סכום ההלוואה, בסך 25,000 ₪, זאת לנוכח הודאת הנתבע בסכום זה במסרון מיום 25.5.12, המצורף לכתב התביעה.

יחד עם זאת, לא זו בלבד שלא הוצגה כל ראיה באשר לטענתה הכללית והסתמית של התובעת בכתב התביעה כי החשבון קרס גם בגלל ההלוואה, אלא שבעדותה בבית המשפט הודתה התובעת כי לא כך הם פני הדברים וכי "החשבון שלי קרס בגלל כל ההתנהלות, לא בגלל אי תשלום ההלוואה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 23).

עוד אישרה התובעת בעדותה כי אינה חולקת על ביצוע 7 תשלומים ע"י הנתבע, בסך 460 ₪ כל אחד, ממועד מתן ההלוואה ועד לקריסת החשבון.

5.יש לזכור, כי מבחינת הסכמות הצדדים המדובר בהסכמה לפיה התובעת נוטלת הלוואה עבור הנתבע והוא משלם את החזרי ההלוואה ולא היתה בין הצדדים הסכמה כי סכום ההלוואה יועמד בכל עת לפירעון מידי. לפיכך, בכך שסכום ההלוואה נכלל בתיק ההוצאה לפועל יש כדי הפרת ההסכמות דווקא בידי התובעת.

מכל מקום, לאור העובדה המוגמרת בדמות תיק ההוצאה לפועל, הסכימו הצדדים כי מתוך סכום ההסדר שהושג בין התובעת לבין הזוכה בתיק - תשלום סך חודשי של 400 ₪, ישלם הנתבע מחצית, סך של 200 ₪, עד לסיום תשלום חוב ההלוואה. עובדה זו מעידה על הבנת התובעת עוד אז כי אין הנתבע נושא באחריות לחוב כולו ולהגעתו לכדי פתיחת תיק הוצאה לפועל.

עיון במסרונים המצורפים לכתב התביעה מלמד דווקא על עמידתו של הנתבע בתשלומים להם התחייב במסגרת ההסדר בתיק ההוצאה לפועל, אף במצבים בהם עמד בפני קושי כזה או אחר, ובכך יש כדי לתמוך בהתרשמותי מהנתבע כי פעל כל העת על מנת לשאת בחובו, ולא ההיפך כטענת התובעת.

6.פתיחת תיק ההוצאה לפועל לא ארעה אפוא באחריות הנתבע ועל כן יש לבחון באם שילם לתובעת את מלוא סכום ההלוואה, בצירוף ריבית בסך של כ- 2,600 ₪ (על פי חישוב ההחזר החודשי למול תקופת ההלוואה, לפי תנאי ההלוואה כמוגדר בהסכם ההלוואה ובהעדר ראיה אחרת), ואף מעבר לכך כטענתו.

נוכח האמור אין על הנתבע לשאת בעלויות הנוספות בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל שעה שמהראיות עולה כאמור כי מבחינתו עמד בהחזר ההלוואה, ולא ניתן לשלול את הטענה כי היה ממשיך ועומד בהחזרים גם בהמשך, בדיוק כפי שסוכם.

יצוין כי הנתבע טוען לסכומים נוספים שהעביר לתיק ההוצאה לפועל במזומן אך לא הוצגה כל ראיה לכך ואף העיד כי בשלב בו החלה ההסתבכות ניסה למכור את הרכב, אך ללא הצלחה.

מנגד, לא הוכיח הנתבע כי הכספים שניטלו כהלוואה שימשו את שני הצדדים ומכלול הראיות, לרבות התמדתו של הנתבע בהשבת הכספים, אינו תומך בטענה זו.

7.אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומם של 7 תשלומים ע"ס 460 כל אחד, דהיינו סך של 3,220 ₪.

כמו כן, התובעת מאשרת כי שולמו 33 תשלומים בסך 200 ₪, דהיינו סכום נוסף של 6,600 ₪, אולם הנתבע טוען כי שילם סכום נוסף של 14,400 ₪.

עיון בתדפיסי חשבון הבנק שהוגשו ע"י הנתבע מלמד כי שולמו ע"י הנתבע 50 תשלומים בסך 200 ₪ במסגרת ההסדר בתיק ההוצאה לפועל, החל מחודש 3/13 ועד לחודש 4/17 (כולל), דהיינו סך נוסף של 10,000 ₪.