אזולאי נ' שירז

תביעה קטנה ע"ס 10,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי התובע והנתבע ביצעו עסקת חליפין לפיה מסר התובע לנתבע רכב מסוג מזדה לנטיס ובתמורה מסר הנתבע לתובע את רכבו מסוג פורד. הנתבע הצהיר בפני התובע כי הפורד במצב מצוין וכי הרכב תקין לחלוטין. התובע שהתכוון למכור את הפורד הסכים לעסקה. ברם, כשהגיע קונה לרכוש את הפורד נלקח הרכב לבדיקה במכון א.א. ימית ושם התחוור כי ברכב ליקויים רבים שעלות תיקונם נעה בין 6,000 ש"ח ל 8,000 ש"ח. התובע טוען כי הפסיד בעסקה 6,000 ש"ח. בנוסף תובע הוא פיצו בגין עוגמת נפש בסך של 4,000 ש"ח.

לכתב התביעה צורף מסמך ממכון הבדיקה בו מפורטים הליקויים ברכב.

הנתבע טען להגנתו כי במסגרת הדיון בתביעה שהגיש הנתבע נגד התובע בגין אותה עסקה ( ת"ק 2140-06-16 ) טען התובע כי העסקה בוצעה לאחר שאובחן נזק רציני ברכב הפורד. דבר שאינו מתיישב עם טענתו בכתב התביעה כי התובע הצהיר כי רכב הפורד תקין לחלוטין.

עוד טען הנתבע כי התובע הוא שהציע ואף דחק לביצוע העסקה ולא עוד אלא שמשהסביר לו הנתבע כי אין באפשרותו להוציא סכום זה עבור העסקה, ( הנתבע הוסיף סכום כסף) , הציע התובע פריסת תשלומים ובלבד שהעסקה תצא לפועל.

התובע חזר לפני על טענותיו והוסיף כי הנתבע הטעה אותו לגבי מחיר הרכב וכי הדבר נגלה לאחר שבדק במחירון. הרכב הוא שנת 1996. את הרכב בדק על מנת שתהיה לו הוכחה בבית המשפט ולא בגלל שקונה בא לרכוש אותו .

אשר למצב האוטו כיום, אמר כי נתן אותו לאחיו על מנת שינסה למכור אותו.