אלדיף נ' שביט

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

בכתב התביעה טוענת התובעת כי רכשה רכב אשר התגלו בו ליקויים שונים. על פי חשבונית הקניה בוצעה הרכישה אצל חברת דוד לובינסקי בע"מ. התובעת ממשיכה ומפרטת ליקויים שונים וטענות להטעיה ומרמה לכאורה, ולפיה נמכר לה רכב משנת 2015 כאילו הוא משנת 2016. התובעת ממשיכה ומפרטת את פניותיה השונות לחברה שממנה רכשה את הרכב. רק בסוף כתב התביעה מציינת התובעת כי פנתה בכתב גם למנכ"ל החברה דאז, הוא הנתבע בתביעה זו, וכי הלה לא טרח להשיב לפנייתה.

לאור מכלול טענות התובעת דומה כי תלונותיה היו צריכות להיות מופנות לחברה ממנה רכשה את הרכב ולא לנתבע הנוכחי, שלא נטען כי היה מעורב באופן אישי במכירת הרכב, ולא מצאתי כי נטענה כלפיו טענה מפורטת כנדרש כי הוא אישית מעורב בהטעיה ומרמה לכאורה, לה טוענת התובעת. בתגובה לבקשה טענה התובעת כי ההטעיה והמרמה היא מדיניות של ההנהלה והמנכ"ל ולכן הוגשה התביעה האישית כנגדו. דא עקא, שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה עצמו וגם לגוף הטענה עצמה, מדובר בטענה כוללנית ובלתי מפורטת שדומה כי נטענה בדיעבד כדי להצדיק את הגשת התביעה האישית כנגד הנתבע. לא למותר לציין כי טענות מרמה והטעיה דורשות פירוט גבוה מהרגיל ולא די לטעון את הטענה כפי שנטענה.

אמנם, ניתן להבין את פנייתה של התובעת לאינסטנציה הגבוהה ביותר בחברה ככתובת שממנה מצפה התובעת לקבל מזור לטענותיה, אולם מכאן ועד הגשת תביעה אישית כנגד מנכ"ל החברה, כאשר אין בכתב התביעה כל תשתית עובדתית המלמדת כי הוא היה מעורב אישית במכירה או בהטעיה לכאורה - המרחק הוא רב.

לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי אין יריבות בין התובעת לבין הנתבע באופן אישי. גם אם התובעת פנתה אל הנתבע במכתב אישי, בתוקף תפקידו, ואף נניח כי לא זכתה לקבל מענה ממנו, לא די באי המענה כדי להקים עילת תביעה ישירה כאמור. לא למותר לציין כי אף שהנתבעת מפרטת בתגובתה פניות במיילים, הרי שאלו לא צורפו לא לתגובה ואף לא לתביעה עצמה, כך שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת מינימלית מצד התובעת.

התוצאה היא שאני מורה על סילוק התביעה על הסף, ביטול הדיון, וסגירת התיק.

אין בכך כמובן כדי למנוע מן התובעת להגיש תביעה כנגד הגוף המתאים.

לפנים משורת הדין, איני מחייב את התובעת בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ז, 14 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.