ת"ק 55231-03-16 נאסר נ' עבאס ואח'

העובדות הצריכות לעניין:

1. התובע הגיש תביעתו בדרישה כי הנתבעים יפצוהו בסך 5,485 ₪ לאחר שרכב בו נהגה נתבעת 2 התנגש ברכבו, לטענתו, וגרם לו לנזקים. בתביעה נטען כי ביום 25.1.16, עת עצר התובע את רכבו בחניון קניון "שער העיר" בצפת, התנגש ברכבו מאחור רכב בו נהגה נתבעת 2 וגרם לו לנזקים. הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע צויינו בחווה"ד אשר צורפה לכתב התביעה כדלהלן:

- נזק לרכב לפי חווה"ד – 2,805 ₪.

- שכ"ט שמאי – 680 ₪.

- הוצאות משפט ועוגמת נפש – 2,000 ₪.

ביהמ"ש התבקש לחייב הנתבעים בתשלום.

2. בכתב ההגנה שהגיש נתבע 1 ביקש זה להסירו מכתב התביעה מאחר והוא הבעלים של הרכב ואינו מעורב בתאונה.

3. בכתב ההגנה שהגישה נתבעת 2 נטען כי התובע יצא ברכבו מחניה ותוך כדי נסיעה לאחור פגע בחלק האחורי רכבה עם חלקו האחורי של רכבו. היא, לטענתה, עמדה בצדו הימני של הכביש והמתינה להיכנס לחניון אשר נמצא מימין לנתיב נסיעתה. כתוצאה מכך, נטען, גרם התובע נזק לרכב נתבעת 2. לכתב ההגנה צורפו צילומי הנזק, חשבונית תיקון ותמונות ממקום האירוע. נתבעת 2 ביקשה לדחות התביעה ולחייב התובע בעלויות הנזק שנגרמו לרכבה.

4. בכתב ההגנה מטעם נתבעת 3 נטען להיעדר יריבות, שכן, התובע לא הוכיח בעלות על הרכב שאת נזקיו הוא תובע. בנוסף חזרה נתבעת 2 על טענות נתבעים 1-2 והוסיפה כי התובע היה זה אשר יצא מחניה, בנסיעה לאחור, ולא נקט אמצעי הזהירות הדרושים ומתן זכות קדימה לרכב נתבעת 2. נטען כי סביר יותר שהתאונה אירעה עת יצא רכב התובע מחנייה בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבעים אשר היה בעצירה מוחלטת.

הנתבעת הכחישה הנזקים וחוו"ד השמאי וטענה כי ההוצאות הנדרשות בתביעה לא הוכחו ולא פורטו ועל כן אין לפוסקן. כן נטען כי אין לפצות התובע בגין "עגמת נפש" שכן אין מדובר בתביעה לנזקי גוף.

ביהמ"ש התבקש לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות משפט.

5. בדיון שהתקיים בפני ביום 9.6.16 נכחו התובע, נתבעת 2 ונציגת נתבעת 3, דניאל לוי.

התובע העיד כי החל לצאת מחניה כשהחלק האחורי של רכבו פונה לכביש. בעת שרכבו התיישר על הכביש, בעצירה מוחלטת, הגיע רכב הנתבעת ופגע בו מאחור.

לטענתו, הנתבעת, אשר ביקשה להכנס לחניה מצידה הימני, נסעה אחורנית ופגעה בו.

הנתבעת העידה כי התכוונה להכנס לחניון התת קרקעי בקניון "שער העיר" בצפת וכלל לא תכננה להחנות את רכבה באחת החניות מימינה. לטענתה ביצעה עצירה מוחלטת על מנת לאפשר לכלי הרכב שהיו לפניה להכנס לחניון התת קרקעי. לטענתה, היא כלל לא ראתה את רכבו של התובע ורק הרגישה שהוא פגע בה לאחר שנסע לאחור. לטענתה היא והתובע ירדו מהרכב והיא פנתה לתובע ושאלה אותו כיצד ארעה התאונה והוא, לטענתה, "התחיל לגמגם ואמר שזה לא הוא".

בתום הדיון הצדדים הסכימו להיבדק בבדיקת פוליגרף וכי תוצאותיה תהוונה הבסיס לפסה"ד. נוכח זאת קבעתי בהחלטה כי אני מפנה את הצדדים, בהסכמתם, לבדיקת פוליגרף. קבעתי כי הוצאות הבדיקה תשולמנה בשלב ראשון ע"י שני הצדדים באופן שווה. במידה והתובע ימצא כדובר אמת, תביעתו תתקבל, הוצאות הפוליגרף ששולמו על ידו יוחזרו לו ע"י הנתבע וכן ישולמו לו הוצאות שביהמ"ש יקבע לטובתו. במידה והנתבע ימצא כדובר אמת, התביעה תדחה, על התובע יהא לשלם לנתבע את הוצאות המשפט שייקבעו וכן את הוצאות הפוליגרף ששולמו על ידו. הוצאות בדיקת הפוליגרף תשולמנה לצד שזכאי להם בתוך 20 יום מיום מתן פסה"ד.