ת"ק 55184-06-15 סעאידה נ' גלידת שטראוס בעמ

בעת הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה שבפני היה התובע בעליה של "פיצוציה" בכפר פרדיס.

אין חולק על כך שעם פתיחת הפיצוציה, פנה התובע אל הנתבעת - חברה העוסקת בייצור ובהפצת מוצרי גלידה וקבל ממנה לבקשתו מקרר לצורך אחסון מוצריה לשם מכירתם, ללא תמורה.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 12,050 ₪, טוען התובע כי בחלוף שבוע מאז קבלתו, התקלקל המקרר וכל המוצרים שהיו בו בשווי כולל של 2,400 ₪, נמסו ונפגמו. לימים - כך טוען התובע - לאחר שהוא נוכח לדעת כי הפיצוציה אינה עונה על ציפיותיו והוא נקלע להפסדים גדולים ולחובות כבדים ולכן החליט לסגרה, דחתה הנתבעת את כל פניותיו בנושא השבת המקרר לידיה ובהמשך אף נקטה נגדו בהליכי הוצאה לפועל ודרשה ממנו לשלם לה סך של 15,000 ₪ בעבור המקרר והובלתו. כל זאת, חרף העובדה שעל פי ההסכם שהיה לו עמה, היתה זו אחריות הנתבעת לקחת את המקרר בחזרה לרשותה עם סיום ההתקשרות עמו וללא כל עלות מצדו (יוער כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים לא צורף לכתב התביעה). עוד טוען התובע כי בעקבות פנייתו אל עורך הדין של הנתבעת, הופחתה דרישת החוב ל- 4,650 ₪ וכי על מנת להסיר את העיקול שהוטל עליו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוא נאלץ לשלם סכום זה.

לאור האמור לעיל, החליט התובע להגיש תביעה זו שבמסגרתה הוא דורש את השבת הסך הנ"ל של 4,650 ₪, פיצויו בסך של 2,400 ₪ בגין המוצרים שנפגמו כתוצאה מן הקלקול במקרר ופיצוי נוסף בסך 5,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

מנגד טוענת הנתבעת להגנתה כי במסגרת הסכם ההתקשרות שהיה לו עמה, התחייב התובע להשיב לה את המקרר על חשבונו במקרה שיפסיק את עסקיו וכי היה ולא יעשה כן באופן מיידי, הוא יחוייב לפצותה. לגרסת הנתבעת, היה זה התובע שנמנע מלהשיב לה את המקרר חרף דרישותיה, כך שבנסיבות אלה לא נותר לה אלא לפתוח נגדו בהליכי הוצאה לפועל ובהעדר הגש התנגדות מצדו, להמשיך גם בהליכי עיקול. בכתב הגנתה כמו גם בעדויות נציגיה בפני, טענה הנתבעת כי לפנים משורת הדין ולאור טענות התובע בדבר מצבו הכלכלי הקשה, היא הסכימה למחול לו על חלקו הגדול של החוב ודאגה בעצמה להשבת המקרר לידיה. הנתבעת מאשרת כי בתאריך 10.5.15 שילם לה התובע את הסך של 4,650 ₪ וכי בעקבות כך נסגר תיק ההוצאה לפועל. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במצב דברים זה היה התובע צריך למעשה להיות מנוע ומושתק מלהגיש תביעה זו נגדה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני אליו התייצבו התובע, מנהל המכירות האזורי של הנתבעת מר אורי עדיני ועורך דינה מר אריה צ'צ'יק, אישר התובע את חתימתו על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת בו הוסכם בין השאר כי "למרות כל דבר האמור בחוזה, יהיה השוכר חייב להחזיר את המקרר לחברה מיד בקרות אחד מהמקרים הבאים:... השוכר הפסיק את עסקיו... החובה להחזיר את המקרר לחברה היא על השוכר בלבד, אשר מתחייב להחזירו על חשבונו ובאמצעים שלו למפעל החברה..." (נ/1).

מטעם נציגי הנתבעת הוגשו דרישתה להחזרת המקרר ולתשלום נזקים מיום 14.10.14 (נ/2), דף תנועות חשבון חובותיו של התובע לנתבעת (נ/3), החלטות של בתי משפט שניתנו בהליכים דומים שהתקיימו בינה לבין אחרים שהתקשרו עמה (נ/4 ו- נ/5) ודוגמת הסכם כמו זה שעליו אמור היה התובע לחתום עמה לאחר תשלום הסך של 4,650 ₪ ואשר לא נחתם בשל התחשבות הנתבעת במצבו ובבקשותיו (נ/6). בהקשר זה אמר עוה"ד צ'ציק: "מ- 2010 אני לא סוגר אף תיק בפשרה בלי שהבן אדם יחתום שאין יותר תביעות נוספות... אמרתי לו אה צריך לבוא לראשון לציון לחתום על הסכם. התובע אמר לי שהוא לא יכול להגיע מפרדיס ואמרתי לו שאשלח לו את זה בפקס וביקש שאשלח בדואר והוא יחתום. אני שכחתי לשלוח לו בדואר כי הוא כבר שילם את ההוצאות ואחרי שלושה שבועות הוא החזיר את המקרר אז סגרתי את התיק...".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויות עדי הנתבעת ועיינתי בראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

התובע הטוען למחדלי הנתבעת לאורך כל תקופת התקשרותו עמה, לא הציג בפני ראיה כלשהי לתמיכת גרסתו שהופרכה ברובה באמצעות הראיות שהוגשו מטעם הנתבעת ובעיקרן הסכם ההתקשרות העומד בניגוד לטענתו בדבר חובת הנתבעת לקחת את המקרר בחזרה לרשותה.

זאת ועוד, משהתובע הסכים לשלם לנתבעת את סכום החוב המופחת – אף לגרסתו – של אותם

4,650 ₪ הרי שהוא אכן היה מנוע מלהגיש כנגדה את התביעה הנוכחית. גרסת עוה"ד צ'צ'יק בנוגע לנסיבות שבעטיין לא נחתם עמו הסכם פשרה כדוגמת נ/6, נשמעה לי מהימנה ומשכנעת ואם לא די בכך, אזי בתא"מ (י-ם) דניאלי נ' גלידות שטראוס בע"מ שנסיבותיו היו דומות לנסיבות המקרה שבפני, דחה בית המשפט את תביעת התובע "בשל קיומו של מעשה בית דין" וציין כי "בשאלה שבמחלוקת קיים פסק דין חלוט בין הצדדים שניתן בהעדר הגשת התנגדות לבקשת ביצוע שטר שהגישה שטראוס כנגד התובע בתיק ההוצל"פ" .