ת"ק 55155-12-14

בפני תביעה כספית.

בתביעתו טען התובע כי ביום 6/2/14 שכר מהנתבעת רכב מדגם שברולט ספארק לתקופה של חודש ימים מיום 6/2/14 ועד ליום 8/3/14 בכפוף לתנאי חוזה שמספרו 18-441-44 – HZIRN (להלן "חוזה ההשכרה" - נספח א' לתביעה), כשאת תמורת השכרת הרכב שילם באמצעות כרטיס אשראי כמפורט בחוזה ההשכרה. את הרכב נשוא התובענה מסוג שברולט ספארק מס' רישוי 78-668-78 (להלן "הרכב") קיבל מהנתבעת ביום 13/2/14 כשבמעמד החלפת רכב קודם וקבלת הרכב נשוא התובענה חתם על טופס בדיקת רכב יוצא (CHECK OUTׂ) כנדרש. הוסיף התובע כי בשלב מסוים, לאחר שהרכב היה ברשותו ובשימושו יצרה עימו הנתבעת קשר באמצעות אחד מנציגיה, טענה שעל הרכב לעבור מבחן רישוי שנתי (טסט) ומשכך נדרשת היא להחליף את רכבו ברכב אחר ולאחר בדיקת מכון הרישוי שתערך כ- 3 שעות יוחזר אליו הרכב ונתן הוא הסכמתו לכך. הוסיף התובע וטען כי הרכב נלקח ממנו ע"י נציג הנתבעת על מנת שיבוצע מבחן הרישוי השנתי, ולאחר 3 שעות הודיע לו נציג הנתבעת כי הרכב כשל בבדיקת הרישוי ומשכך מוחלף הרכב ברכב אחר וכך נעשה. הרכב שהיה בידי התובע הוחלף באחר (להלן "הרכב האחר"). בתום תקופת השכירות, החזיר התובע לנתבעת את הרכב האחר ואז הוברר לו כי חשבונו חוייב באמצעות כרטיס האשראי שלו שמספרו היה בידי הנתבעת בסך של – 1,748.85 ₪ בגין "השתתפות עצמית" בשל נזק שנגרם לרכב ושבגינו לא עבר הרכב את מבחן הרישוי השנתי, נזק אשר הנתבעת טענה שנגרם לרכב על ידו אף שהוא התובע לא גרם לטענתו כל נזק לרכב.

התובע טען עוד כי רק בשלהי חודש מאי, אחרי פניות רבות לנתבעת שלא זכו למענה, קיבל את ממצאי דוח הנזק לרכב וממצאי דוח זה הראו כי ביום 11.3.14 נגרם נזק למרכב התחתון של הרכב ועל כן בוצעו בו תיקונים בסך כולל של – 3,510 ₪ (נספח ג' לתביעה), התובע טען כי הוא לא גרם כל נזק לרכב שעה שהרכב היה ברשותו ובשימושו, מה גם שהרכב לא עבר בדיקה לפני שהועבר על ידו לנציג הנתבעת שהגיע לקחת ממנו את הרכב על מנת להעבירו לנתבעת לצורך ביצוע מבחן הרישוי השנתי ומאחר ואין הוא אחראי לנזקי הרכב עתר הוא להורות לנתבעת להחזיר לו את הסך של 1,748.85 ₪ אשר גבתה ממנו כהשתתפות עצמית בתיקון הרכב ללא ידיעתו, הסכמתו ו/או אחריותו לנזקי הרכב וכן לפצותו בתשלום בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו ובסה"כ לחייבה בסך של 5,000 ₪ בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות.

הנתבעת עתרה בהגנתה לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה בציינה כי ביום 8.3.14 הגיע התובע לבקשת הנתבעת עם הרכב לנתבעת כדי שזו תעביר את הרכב מבחן רישוי שנתי – טסט. הרכב נכשל במבחן רישוי שנתי זה ומשהועבר הרכב לבדיקה במוסך החברה נמצא כי לרכב פגיעות במרכב התחתון. שמאי רכב הנתבעת שבדק הרכב מצא כי קיימות פגיעות במרכב התחתון (קורות ומתלים ברכב שגרמו לנזילות שמנים) ומשכך נאלצה הנתבעת לתקן הרכב במוסך כדי להשמישו מחדש להשכרה. לטענת הנתבעת הרי שמהסטוריית הטיפולים שעבר הרכב עולה כי הרכב נבדק בסוף חודש דצמבר 2014 בהתאם לדוח והמסתכמים בסך של – 3,510 ₪ כמפורט בדוח מיום 11/3/14 היו קיימים (נזילות, שמנים וכיוב') כי אז היו הם מתגלים בסוף דצמבר 2014. משכך, ציינה הנתבעת כי נזקי הרכב ארעו שעה שהרכב היה ברשותו ובשימושו של שוכר הרכב הוא התובע אשר הוא אחראי לנזקי רכב אלו ולכן חוייב חשבונו באמצעות כרטיס האשראי שמספרו ניתן לנתבעת ע"י התובע כמפורט בחוזה ההשכרה כדין בסכום ההשתתפות העצמית בסך של- 1,748.85 ₪.

בנסיבות אלו עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה.

התובע ציין בעדותו בבית המשפט הדברים הבאים:

" שכרתי אותו מהנתבעת לתקופה ממושכת. במספר פעמים החליפו לי את הרכב. בפעם אחת שהיה לי רכב, הם אמרו לי מהנתבעת שהרכב שלי צריך לעבור מבחן רישוי שנתי (טסט) ונציג הנתבעת הגיע למקום העבודה שלי ולקח את הרכב לנתבעת כדי שתעביר אותו טסט וזה היה ביום 08.03.14. אמרתי שאני צריך את הרכב לעבודה, אז הוא אמר לי שזה ייקח מספר שעות ושהם יחזירו לי אותו. לפני שהוא לקח לי את האוטו, הוא לא עשה איתי סיבוב מסביב לאוטו או בדק אותו, אלא לקח אותו ונסע. אחרי מספר שעות התקשרו אלי מהנתבעת והודיעו לי שצריך לקבל אוטו אחר כי האוטו שהיה לי ושהם לקחו אותו לטסט – נכשל בטסט ואני הסכמתי. לא משנה לי באיזה רכב אני נוסע. הרבה פעמים הם החליפו לי מכוניות. אחרי זמן מסוים, בערך חודש, רציתי להחזיר את הרכב ואז הם אמרו לי שלרכב הזה שהם לקחו אותו לטסט ונכשל בטסט, כי היה נזק ברכב ושאני צריך לשלם השתתפות עצמית. אני אמרתי להם שלא גרמתי לרכב שום נזק, אני נוהג 21 שנה ופרט לתאונה שהייתה כשהייתי בגיל 17 והיום אני בגיל 38 שנים ולא הייתה לי תאונה מעבר לכך. אני לא גרמתי לנזק לרכב שהם לקחו לטסט. רציתי לדעת על מה הנזק ולפחות 100 שיחות ועשיתי אצל הנתבעת 10 ביקורים כדי שייתנו לי דוח על הנזק כדי שאדע מה הם רוצים ממני. לאחר מספר חודשים לאחר התייעצות עם ש.י.ל., אז ענו לי במכתב ובו הם ציינו את הנזק ושם ציינו שמדובר בנזק וזה על רכב מסוג יונדאיי I25 והרכב שהם לקחו לטסט באמת היה רכב יונדאיי I25 אך בכתב ההגנה הנתבעת טוענת שמדובר ברכב שסוגו שברולט ספארק. מספר הרכב הוא אותו דבר, היינו, אין מחלוקת שמדובר ברכב שמספרו 78-668-78. אבל קשה להבין לאיזה נזק הם מתכוונים, האם ברכב היונדאיי או בשברולט. אני יודע שלא עשיתי שום נזק באף רכב ואני יודע שמסרתי רכב תקין. הורידו לי מכרטיס האשראי שלי שמספרו היה בידם וחויבתי בסך של 1,748.85 ₪. הם טענו שזה בגין השתתפות עצמית. אני מבקש שיוחזר לי הסך של 1,748.85 ₪ וכך גם הנתבעת תחויב במלוא סכום ההוצאות שלי ועוגמת הנפש שנגרמה לי בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

עדה מטעם הנתבעת, אמדו מאיה, ציינה בעדותה בבית המשפט הדברים הבאים:

" אני חוזרת על האמור בכתב ההגנה ומבקשת לציין כדלקמן:

התובע שכר מאיתנו רכב לתקופה ארוכה. הרכב הראשון הוחלף בשל שבירת חלון על ידי פורץ וזה היה מגיע לתובע. הוא קיבל רכב מסוג יונדאיי I25. לאחר כחודש שהוא היה עם הרכב, הרכב נדרש לטסט ובעת הבדיקות הרכב נכשל כתוצאה ממכה בסף התחתון של מרכב הרכב וזה גרם לפגיעות, פגיעה באגן שמן ובתיבת ההילוכים. בבדיקה שערכנו לפני החיוב בהיסטורית הרכב, הרכב עבר טיפול בסוף חודש דצמבר 2013 ולא התגלו שום תקלות שאם היו לפני כן, אז היו רואים את זה בבדיקות בזמן הטיפול ברכב, בזמן הטיפול השוטף ברכב. הרכב לאחר מכן היה בהשכרה ובכל אחת מהנקודות האלה, הרכב נבדק וכאשר הרכב נמסר לתובע, גם אז, הרכב נבדק, התובע חתם על כך שהרכב תקין ואז כשהגיע מועד הטסט התגלה ליקוי. אני מאשרת שנכון כפי שציין התובע, שנציג שלנו בא אל התובע כדי לקחת את הרכב לטסט ביום 08.03.14. זה שירות שאנו נותנים ללקוחות, אבל הנזק לא נגרם באותו רגע. שמאי יכול לדעת ויש שמאות ושמאי יכול לדעת אם הכול מתמלא בשמן או אם יש מעט שמן וזה לא יכול לקרות תוך שעה מרגע שלוקחים את הרכב מהתובע לטסט. יש חוו"ד של שמאי על נזקים שקרו ברכב, אבל אין חוו"ד שמעידה או יכולה להעיד על מועד קרות הנזק. החיוב היה על פי ההסכם שנחתם עם התובע לגבי קרות הנזק, דהיינו, הסכום שהוא חייב בו, הוא סכום ההשתתפות העצמית. הנזק בפועל היה גבוה יותר".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות למדים כי התובע שכר מהנתבעת רכב ביום 6/2/14. את הרכב נשוא התובענה – הוא "הרכב" קיבל התובע מהנתבעת ביום 13/2/14 כשבמעמד קבלת הרכב חתם על טופס בדיקת רכב יוצא (check out) כמקובל בענף השכרת הרכב.