גנח נ' אלקיים ואח'

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לאופנוע עליו רכב. לטענתו, הנתבע 1 יצא ממתחם חניה בצד ימין של הדרך וביצע פניית פרסה במפתיע וזאת על קו הפרדה רצוף. בנסיבות אלה לטענתו, אחראי הנתבע 1 לתאונה ולנזקיו.

מנגד, טוענים הנתבעים שהנתבע 1 נסע ישר בנתיב ובשלב כלשהו ביקש לבצע פניית פרסה, אלא שהתובע באותו שלב עקף את הרכב משמאל ופגע בדלת אחורית שמאלית ברכב הנתבע 1. מכאן לטענתם אחריות התובע לתאונה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

בהתאם לתמונה שהציג הנתבע, הנזק ברכבו לאחר התאונה קיים בדלת שמאלית אחורית (עמ' 3, ש' 18). נזק זה יכול היה לקרות הן אם מתקבלת גירסת התובע לאופן קרות התאונה ולפיה הנתבע יצא ממתחם חנייה מימין ופנה שמאלה; או אז פגע בו התובע עם האופנוע. נזק זה יכול היה לקרות גם אם מתקבלת גירסת הנתבע לאופן קרות התאונה ולפיה התובע ניסה לעקוף את רכבו משמאל בעת שהחל בביצוע פניית פרסה ואז פגע ברכבו.

על-פי גירסת התובע בכתב התביעה ועדותו הספונטנית בפניי הוא עצמו נסע במהירות איטית ברחוב הרצוג בפתח תקווה, בכביש עם נתיב אחד לכל כיוון, המופרד בקו הפרדה רצוף. לטענתו, לפתע יצא הנתבע 1 ממתחם חנייה בצד ימין ופנה שמאלה. בשל כך לטענתו למעשה לא הצליח לבלום ופגע ברכב הנתבע.

גירסה זו תואמת לגירסה בטופס הודעה "רישום פרטי תאונה" שככל הנראה מסר התובע לחברת הביטוח מטעמו ושצורף לכתב התביעה. הגירסה גם תואמת לתרשים שרשם התובע בכתב התביעה עצמו, ממנו עולה יציאה של הנתבע 1 מחניה ופניה שמאלה על קו הפרדה רצוף.

ואולם עיון בעדותו של התובע במענה לשאלות נציג הנתבעת 2, מעלה כי התובע לא היה בטוח בגירסתו לפיה הנתבע 1 יצא ממתחם חניה.

במענה לשאלה: "לטענתנו לא היה לנתבע מה לעשות בחנייה שם", אמר התובע: " אז אולי הוא לא בא מהחנייה" (עמ' 2, ש' 24).

בנסיבות אלה אני מוצא שגירסתו של התובע בכתב התביעה אינה תואמת לעדותו בחקירה הנגדית, וזאת בנוגע לפרט מהותי לגבי אופן קרות התאונה.