רונן ואח' נ' חיות ואח'

רקע 

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 4.2.16, בשעה 18:00 לערך, בשדרות דואני ביבנה. התובעים טוענים לנזקים ישירים בסך כולל של 3,876 ₪ וכן לנזק לא ממוני, בסך של 1,000 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים בגינה.

3.התקיים לפני דיון, בו העידו הנתבעת 1 – גב' יפה חיות שנהגה ברכב הנתבעות בעת התאונה וכן התובעת 2 – גב' נטע רונן, שנהגה בעת התאונה ברכב השייך לאביה – התובע 1. כמו כן, השתתפה בדיון נציגת נתבעת 2 - הגב' מאי סוננט.

(ההדגשות בציטוטים מהפרוטוקול, אינן מופיעות במקור).

העדויות מטעם הצדדים

4.התובעת 2 – גב' נטע רונן:

"...ביום 4/2/2016 בשעה 18:00, נהגתי ברכבו של אבי התובע 1, בשד' דואני ביבנה... נסעתי ישר בנתיב השמאלי הנתיב הימני כולו חנייה, יש מרכז מסחרי בצד ימין ונתיב אחד הוא כולו חנייה כמעט תפוס כל הזמן במכוניות. נסעתי בנתיב השמאלי, הנתבעת יצאה מהחנייה. לשאלת ביהמ"ש, אני מבהירה כי החנייה בנתיב הימני הינה במקביל. הנתבעת יצאה מהחנייה במהירות כאשר הייתי בנתיב השמאלי בדרך, היא יצאה החוצה ולא הספקתי לבלום היא יצאה במהירות ממש גבוהה ונכנסתי בה.

לשאלת ביהמ"ש לא היה סימן כלשהו מטעם הנתבעת לכך שבכוונתה לסטות לנתיב שלי כדי לצאת מהחנייה ולמעשה בפעם הראשונה שראיתי אותה כבר התנגשתי  בה מכיוון שהיא סטתה לנתיב שלי ולא יכולתי לבלום. מדגימה באמצעות מכוניות צעצוע שהרכב של הנתבעת היה בזווית לאחר שיצאה מחנייה ונקודת ההשקה בין המכוניות היתה בצד הימני קדמי של מכוניתי לבין הדלת השמאלית קדמית הדלת של הנהג ברכב של הנתבעת. לאחר מכן עליתי על אי התנועה כדי לפנות את הכביש, ויצאתי החוצה לבדוק מה קורה..." (שורות 23 – 28, עמ' 3 – שורות 1 – 6, עמ' 4 לפרוטו').

5.הנתבעת 1 – גב' יפה חיות:

"...נכון חניתי עם רכבי בצד ימין של הכביש, נכנסתי לרכב הנעתי וזה שהיא לא ראתה איתות, אני נהגת 20 ומשהו שנה ועבירה אחת אין לי כי לא עשיתי תאונה. אחרי שהנעתי את הרכב אותתי והסתכלתי במראה הכביש היה ריק, יצאתי, האוטו שלי כבר היה במצב ישר, נסעתי כמעט 100 מ' פתאום הרגשתי הדף, הדלת נכנסה פנימה לתוך, התעקמתי בתוך האוטו לא יכולתי לזוז. אני מדגישה כי הנעתי את רכבי כשלפניו לא היו מכוניות אחרות, כך שלא הייתי צריכה לסטות שמאלה אלא נסעתי ישר מכיוון שהנתיב הימני היה ריק ממכוניות. כשאני יצאתי לא ראיתי את התובעת.

לשאלת ביהמ"ש למרות שלמעשה נסעתי ישר בנתיב הימני אותתי שמאלה כי אני יוצאת מהחנייה.

אני לא מבינה מדוע התובעת נכנסה במכוניתי שכן כל אחת מאיתנו היתה בנתיב אחר. מההדף של המכה אנשים מהחנויות יצאו, והביעו תמיהה איך היא בכלל פגעה בי.

לו היתה התובעת נוסעת ב-30-40 קמ"ש כפי שהעידה, אזי לא היתה נגרמת מכה כה  חזקה בעטיה היה צורך להיעזר במכבי אש כדי לפרוץ את הדלת ברכבי ולהוציא אותי משם אני טוענת שהיא נכנסה בי, אני הייתי בנתיב הימני כן.