ת"ק 55086-09-14 ח'טיב ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ ואח'

העובדות הצריכות לעניין:

1.התובעים, זוג צעיר שיצא לירח דבש באנטליה שבטורקיה, הגישו תביעה נגד נתבעת 1, חברת "השטיח המעופף בע"מ", ונגד נתבעת 2, סוכנות נסיעות "בי.סי.טורס בע"מ" מעראבה, בדרישה לפצותם בסך 11,298 ₪ בתוספת עגמת נפש והוצאות בסך 10,000 ₪, ובסה"כ בסכום של 21,298 ₪, נוכח ליקויים שונים שאירעו בירח דבש, אשר הוזמן על ידם באמצעות הנתבעות.

2.בתביעה נטען כי הזוג הזמין חופשה בבית המלון "לונג ביץ'" (המדורג 5 כוכבים ושוכן לחוף ים) ל - 8 ימים (7 לילות) בסך 3,228$, במשרדי נתבעת 2, המנוהלים ע"י בלאל נסאר, כאשר הספק הוא: חברת "השטיח המעופף", נתבעת 1. לטענתם, בשדה התעופה באנטאליה הודיע להם נציג נתבעת 1 כי המלון שהוזמן הוחלף למלון אחר בשם "קרמלין". דרישתם להפנותם למלון המקורי הושבה ריקם ונאמר להם ע"י הנציג: "אם לא תעלו לאוטובוס אתם תישארו בשדה התעופה מאחר ואין בית מלון אחר". התובעים, נטען, הסכימו בעל כורחם לחלופה ובהגיעם לבית המלון גילו כי זה אינו עומד ברמת 5 הכוכבים של המלון המקורי שהוזמן. משנכנסו לחדר הופתעו לגלות 3 מיטות נפרדות ומשביקשו בקבלה לעבור לחדר אחר נענו בשלילה מהטעם שאין בנמצא חדרים פנויים. בית המלון הפנה לחדרם עובד אשר הצמיד את 2 המיטות כדי ליצור מיטה אחת רחבה, אך לא הייתה אפשרות ממשית לעשות כן מאחר והיה מרווח בין המזרונים (כמעט 10 ס"מ הפרש בין 2 המיטות). כן נטען כי מהחדר נשמעו "צלצולים של ג'וקים" והמרפסת השקיפה לעצים וליער "מפחיד". התובע התקשר לסוכן "השטיח המעופף" באנטליה על מנת שיארגן עבורם מלון אחר, הזהה ברמתו למלון המקורי שהוזמן, וזה הבטיח כי למחרת ישתדל להעבירם למלון אחר, ברמה גבוהה יותר. נטען כי הסוכן לא שב אליהם, ולאחר מספר ניסיונות להשיגו, תשובתו הייתה שלילית. נוכח הדברים פנה התובע להוריו, המתגוררים בסמוך למשרד הנסיעות של נתבעת 2 על מנת לסייע בזירוז העניין. עוד באותו הערב התקבל טל' מאביו של התובע לפיו הוא והסוכן איתרו מלון אחר אליו ניתן לעבור למחרת. בלילה השני נאלצו התובעים להמשיך ולשהות בבית המלון "קרמלין", וביום השלישי, בשעה 12:30, הגיע אוטובוס אשר אסף אותם לבית המלון החלופי, אותו בחרו אביו של התובע והסוכן, הממוקם במרחק של כשעתיים וחצי. במלון החלופי, נטען, קיבלו התובעים חדר בשעה 17:00. גם המלון הזה, נטען, לא עמד בסטנדרטים הנאותים – החדרים לא היו ברמה נאותה, חדרי האוכל לא היו ממוזגים, השירות היה ברמה נמוכה ולא היה זכר לאטרקציות שהוצעו במלון הראשון. לסיכום, נטען, "אנחנו זוג טרי ובירח דבש לא ציפינו טיול שכולו ייסורים וטלטולים".

3.בכתב ההגנה שהוגש ע"י נתבעת 2 (חברת בי.סי. טורס בע"מ) נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בשל העדר עילה. הוכחשה כל אחריות לגבי האירוע הנטען והאחריות על המתרחש באנטליה הוטלה על נתבעת 1 בלבד, "השטיח המעופף בע"מ". תפקידה של נתבעת 2, נטען, היה אך ורק לבצע ההזמנה כפי שנדרשה ע"י התובעים באמצעות חברת "השטיח המעופף". עם זאת, כאשר התובעים התקשרו למשרדי נתבעת 2, זו עשתה כל שיכלה על מנת לסייע בפתרון הבעיה מול נתבעת 1, כאשר בסופו של יום ולאחר מס' טלפונים ומעקב הודיעה לה נתבעת 1 כי פתרה את הבעיה בהסכמת התובעים.

4.בכתב הגנה שהוגש ע"י נתבעת 1, "חברת השטיח המעופף בע"מ", טענה נתבעת 1 כי יש לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובעים בהוצאותיה.

לטענתה, היא מארגנת סיטונאית של חבילות נופש לחו"ל ומשמשת כמתווכת בין סוכני הנסיעות, כגון, נתבעת 2 ו/או הנוסעים לבין הספקים השונים, כדוגמת חברת התעופה, מלונות וכדו'. נטען כי הנתבעת 1 קיבלה את הזמנת נתבעת 2 עבור התובעים, בהתאם לתנאים הכלליים שמפרסמת נתבעת 1, בהתאם לחובתה לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) התשס"ג-2003 (להלן: "התנאים הכלליים"). במסגרת התנאים הכלליים, נטען, מובהר לנוסעים כי ייתכן מצב של רישום יתר, אשר במידה ויתרחש יחולו לגבי התנאים הבאים:

"מובא בזאת לידיעתכם במפורש, כי יתכנו מקרים של תפוסת יתר, אשר בהם יאלץ בית המלון ו/או הספק המקומי בחו"ל, לשנות את בית המלון המוזמן... במקרה המתואר לעיל, ידאג בית המלון המעביר ו/או הספק המקומי בחו"ל, להעביר את התובעים למלון ברמה זהה או לספק שירות דומה לשירות שהוזמן".

נטען כי מבלי שהדבר תלוי בה או היה ידוע לה, ביצע בית המלון "רישום יתר" בזמן אמת ועל כן הועברו התובעים למלון "קרמלין" שלטענתה הינו "מלון מפואר באותה רמה בדיוק כמו המלון המקורי שהזמינו התובעים".

צוין כי עלות השהות בשני המלונות זהה לחלוטין והתובעים כלל לא ניזוקו.

כן נטען כי הנתבעת 1 אינה אחראית על תחזוקת מתקני המלון אליו הועברו התובעים, מאחר ועניין זה נתון לבית המלון בלבד, כמי שאחראי לתחזוק מתקניו, וכפי שנכתב בתנאים הכלליים להזמנות אצל הנתבעת 1:

"המארגנים אינם אחראים על הפעלתו היומיומית של המלון, לרבות תקינות מערכותיו, שעות הפעלת מיזוג האוויר, גודל החדרים, רמת האוכל, רמת השירות וכדו'".

כן נטען כי בהתאם לת"א (מחוזי י-ם) 165/88 דהאן אאידה ואח' נ' רפאל, אין לנתבעת כל אחריות לתקלות מסוג זה, ואחריותה מוגבלת לתאימות המצג שהציגה למצב בפועל, דבר שלטענתה, לא היה חולק בעניין זה. כך נטען כי הנתבעת 1 אינה אחראית לכך שהנוף הנשקף מחדרם של התובעים היה "יער מפחיד" ואינה אחראית ל"צלצולים של ג'וקים". כן נטען כי לאחר שהתובעים מרצונם החופשי בחרו לעבור למלון השלישי, טיפלה הנתבעת 1 בבקשתם והם הועברו למלון בו שהו עד חזרתם ארצה. צוין כי מלון זה מדורג ברמת המלון המקורי, ולא בכדי לא צרפו התובעים תמונות לתביעתם, שכן טענותיהם "מנופחות ומוגזמות".

5.לסיכום, טענה נתבעת 1, היא ביצעה את כל המוטל עליה על פי דין ובהתאם לתנאים הכלליים להזמנות אצלה. נטען כי התביעה הינה ניסיון של התובעים לקבלת פיצוי "מוגזם" על נזקים שאינם שייכים לנתבעת 1 וכי התובעים לא עשו כל שביכולתם להקטין את נזקיהם.

6.בדיון שהתקיים ביום 29.1.15 הופיע אביו של התובע 1, מר ח'טיב עלי, תובעת 2, נציג נתבעת 1, מר ארנסט גרוניס, ונציג נתבעת 2, מוסא נסאר.

במהלך הדיון נערכו שני ניסיונות מטעם הצדדים לסיים את המחלוקת בפשרה אך שניהם לא צלחו.

7.נציג נתבעת 2 העיד כי התובע הגיע למשרדו והזמין חופשה במלון "לונג ביץ'" באנטליה וקיבל שובר למלון וכרטיסי טיסה מנתבעת 1 לאנטליה. בשדה התעופה באנטליה פנה לבני הזוג נציג נתבעת 1 והודיע להם כי הוא לוקח אותם למלון חלופי. לטענתו, כאשר קיבל הודעה כי התובעים לא מרוצים מכך, פנה לנתבעת 1 כי תמצא לתובעים מלון אחר אך זו השיבה כי אין בנמצא מלון אחר. לדבריו, אביו של התובע 1 הגיע למשרדו והמשרד עשה כל שביכולתו לסייע לו. לטענתו נתבעת 2 אינה אשמה בכל העניין וכי הם שרתו את הלקוחות באופן הטוב ביותר. נתבעת 1 הודיעה לתובעים רק לאחר הטיסה כי אין מלון באנטליה, ולדבריו "זו שיטה של החברה". לשאלת ביהמ"ש מדוע לא עשה כל מאמץ להתקשר למלון "לונג ביץ'" ולוודא כי לא תהיינה כל בעיות לזוג היוצא לירח דבש, לא השיב וטען כי זהו תפקידה של "השטיח המעופף" בלבד והוא לא יכול לעשות זאת. כן טען כי הציע לתובעים הנחה של 10% מההזמנה הנוכחית בתוספת 2,000 ₪ לשניהם כפיצוי.

8.נציג נתבעת 1 טען כי מדובר ב"רישום יתר" בזמן אמת, ונתבעת 1 לא קיבלה על כך מידע מראש וההזמנה נעשתה באישור הספק הטורקי, ועל מידע זה מתבססת נתבעת 1. כמו"כ ציין כי כאשר מתבצעת הזמנה, במישרין או באמצעות סוכנות נסיעות, נרשם בתנאים הכללים כי יתכן מצב של "רישום יתר". לטענתו סוכנות הנסיעות אינה יכולה להתנער מאחריות ומחובתה לפעול באופן אקטיבי על מנת לסייע כמה שניתן. היא אשר הייתה צריכה לעדכן את התובעים בדבר אפשרות של "רישום יתר" כפי שמופיע בתנאים הכלליים. מעבר לכך לתביעה לא צורפו תמונות המבססות את הטענות שהועלו ע"י התובעים. חברת "השטיח המעופף" פעלה בצורה הטובה ביותר שיכלה לפעול בנסיבות העניין וכאשר התובעים ביקשו לעבור למלון אחר הם נעזרו בסוכן הנסיעות.

9.תובעת 2 טענה כי לאחר הנחיתה בשדה התעופה פנו לאדם אשר החזיק שלט "השטיח המעופף" אשר שוחח עמם בעברית. כאשר התברר להם כי הם מופנים למלון אחר הוא התייחס אליהם, לדבריה, "בחוצפה ובזלזול באומרו שאנחנו יכולים להישאר או לחזור חזרה" (עמ' 1 לפרו', ש' 27). לשאלת ביהמ"ש השיבה תובעת 2 כי במלון הראשון שהו 2 לילות, ובסה"כ שילמו לחופשה סך של 3,228$. לטענתה הם התקשרו לנתבעת 1 והיא לא סייעה להם. כן נטען כי התובעים לא הכירו בתי מלון באנטליה, והם ניסו ליצור קשר טלפוני עם מלונות אחרים, כגון, גרנדה ומלונות נוספים ברמה גבוהה, אבל מאחר וזו הייתה "עונת התיירות", הייתה תפוסה מלאה במלונות, והם נאלצו להתפשר על המלון השלישי.