פיין ואח' נ' בעדיאל רהיטים בע"מ

לפני תביעה על סך כ-25 אלף ₪.

בכתב התביעה נטען כי התובעים רכשו מהנתבעת רהיטים וכי יום לאחר קבלתם התגלו פגמים "המעידים על ספה סוג ב'". הפגמים כללו קרע בגב הספה, תפרים וקשרים חשופים והבדלים בגבהים (חוסר סימטריה) בין חלקי הספה.

התובעים טוענים כי נציג הנתבעת הגיע לביתם בעקבות פנייתם לנתבעת וביקש לערוך תיקונים במקום – אולם כי סירבו לכך, שכן מדובר במוצר איכותי בעלות גבוהה, שלא היה זקוק לכך שיבוצעו בו תיקונים. לטענת התובעים, נציגי הנתבעת שביקרו בביתם הסכימו שהרהיטים סובלים "מבעיית איכות".

התובעים תמכו טענותיהם בתמונות מהן ניתן ללמוד על על ההבדלים הנטענים בגובה כריות גב הספה, על חוטים בולטים ותפרים לא סגורים ועל קרע ניכר בבד.

הנתבעת טענה, מנגד, כי מערכת הישיבה שסופקה לתובעים חדשה ובאחריות היצרן – חברה בינלאומית מוכרת וותיקה. לאחר תלונת התובעים על כך שהבד "עוקץ" הגיע איש שירות לבית התובעים ומצא, כנטען, תפרים פרומים – שלא ברור מה הסיבה לפרימה זו. בהתאם לאחריות ביקשה הנתבעת לבצע תיקון פשוט, שלא יותיר כל סימן, אולם התובעים סירבו לאפשר זאת.

הנתבעת טוענת כי אין מדובר באי התאמה של המוצר, כטענת התובעים, אלא בטעות התובעים בכדאיות העסקה – ומשכך, אין מקום להורות על ביטול העסקה. הנתבעת מזכירה כי התובעים בדקו את המוצר עם אספקתו ומצאו אותו תקין, וכי קיבלו הסבר אודות תכונות מערכת הישיבה ואופן השימוש בה.

הנתבעת מוסיפה כי כעת, לאחר מספר חודשי שימוש ברהיטים ולאחר שנתבלו, אין להורות על ביטול העסקה.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והראיות שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים נובעת, בין היתר, מחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: החוק). החוק מטיל על המוכר אחריות במקרה של אי התאמה בממכר, כהגדרתה בסעיף 11 לחוק, הקובע כדלקמן:

"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

(1)......

(2)נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

(3)......