ת"ק 54778-03-14 אטד נ' מ'

לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 9,365 ₪ שעניינה אי תשלום שכ"ט עו"ד בגין שירותים משפטיים שהעניקה התובעת לנתבעת.

על-פי האמור בכתב התביעה, במהלך חודש אוגוסט 2011 פנתה הנתבעת אל התובעת, שהינה עו"ד במקצועה, על מנת שזו תייצגה בעניין הסכם גירושין עם בעלה, שכלל רכישת חלקו של האחרון בדירת המגורים של שניהם.

לטענת התובעת, נערך בינה לבין הנתבעת הסכם שכ"ט ולפיו התחייבה האחרונה לשלם לתובעת עבור שירותיה סכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

התובעת טוענת, כי אף שהעניקה לנתבעת את השירות המשפטי שהוזמן ממנה, שכלל עריכת הסכם גירושין, מיאנה הנתבעת לשלם את מלוא שכר הטרחה המגיע לתובעת, ותחת זאת שילמה חלק ממנו בסך 3,000 ₪ בלבד.

באשר לרישום דירת המגורים, הנתבעת סירבה לאפשר לתובעת לטפל בנושא זה על אף שהיא הייתה מוכנה לעשות כן, והעבירה את הטיפול בו לעו"ד אחר. מכל מקום, טוענת התובעת כי הרישום עצמו הינו טכני בלבד ושוויו הכספי בשכ"ט המוסכם, אינו גבוה.

פניותיה של התובעת אל הנתבעת על מנת שתשלם את יתרת שכ"ט, לא נענו.

מכאן התביעה שלפניי, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת שכ"ט בסך של 8,800 ₪ כולל מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, ובסה"כ 9365 ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי במהלך שנת 2011 ביקשה מהתובעת לטפל עבורה בעריכת הסכם גירושין בלבד ועבור טיפול זה דרשה התובעת שכ"ט בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ בלבד והחתימה את הנתבעת על הסכם שכ"ט ריק שלא נכתבו בו סכומים ואף לא פרטי העניין שבגינו נדרשו שירותיה של התובעת.

בעשותה כאמור, הפרה התובעת (כך נטען) את הוראות כללי לשכת עורכי הדין אשר מטילים עליה את החובה לערוך הסכם שכ"ט בכתב, ליתן ללקוח הסברים לגבי ההסכם עליו הוא חותם ולאשר כי הינו מסכים למצוין בהסכם שכר הטרחה.

הנתבעת טוענת, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה (נספח א') הינו הסכם שהפרטים בו מלואו בדיעבד בידי התובעת, שלא בנוכחותה של הנתבעת ולאחר שהאחרונה הוחתמה על מסמך ריק כאמור. לטענתה, בעת חתימתה על מסמך ריק, סמכה הנתבעת על יושרה של התובעת, תוקף עיסוקה כעו"ד ועל חובתה לייצג את לקוחותיה נאמנה וכלל לא עלה בדעתה, כי התובעת תעשה בעתיד שימוש במסמך, תוך הוספת פרטים בדיעבד שלא היו קיימים בו בעת החתימה עליו.