ת"ק 54540-03-15

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 19.6.14.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך הרלבנטי נסע התובע בכביש בן שני נתיבים, כשרכבו בנתיב השמאלי. הנתבעת, כך נטען, נסעה מאחוריו, נהגה בפראות וניסתה לעקוף אותו מספר פעמים ללא הצלחה. כאשר הגיע התובע לכיכר, הוא עצר את רכבו על מנת לתת זכות קדימה לרכבים שכבר היו בכיכר. או אז, כך נטען, הגיעה הנתבעת במהירות מופרזת, לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב התובע מאחור בצד השמאלי.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התאונה ארעה בנסיבות שונות מאלו הנטענות על-ידי התובע. נטען כי הנתבעת נסעה בנתיב השמאלי ואילו התובע נסע לצידה, בנתיב הימני. בשלב מסוים, נתיב נסיעתו של התובע משתלב לנתיב השמאלי, בו נסעה הנתבעת. משהבחין התובע כי נתיב נסיעתו הולך ומתקצר, עקף התובע את רכב הנתבעת מימין, תוך שהוא נדחף לפני רכבה. כפועל יוצא, ארעה הפגיעה בין שני כלי הרכב.

בדיון שנערך לפני העידו שני הנהגים, שאף הדגימו בפני את קרות התאונה. בנוסף, העיד מטעם התובע מר דוד בלוך (להלן: העד) אשר ישב לצד התובע בזמן התאונה. לבית המשפט הוגשה תמונה של הרכבים, אשר צולמה מיד לאחר התאונה (ת/1) ותמונות נזק של רכב התובעת (ת/2).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, את העד ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות להתרחשות התאונה בין הצדדים, כך שהתובע אחראי ב- 70% לקרות התאונה ואילו הנתבעת – ב-30%.

התובע טען כי נסע כל העת בנתיב השמאלי ואילו הנתבעת נסעה מאחוריו בפראות, כשהיא מנסה מספר פעמים לעקוף אותו. לדבריו: "אני לפניה היא אחרי... אני בנתיב השמאלי, לא דבוק לגמרי לצד, היא מאחורי מנסה לצמצם, היא בנתיב מאחורי, היא מנסה להיכנס לעקיפה במרווח קטן שהיה בצד ימין, היה נתיב, המשכתי בשמאלי..." (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 24-20. הדגשה הוספה – ש.צ.ה). בהמשך עדותו חזר התובע על גרסתו לפיה "על הנתיב הזה תמיד הייתי לא באתי מנתיב אחר, הייתי בשמאל ונשארתי בשמאל.. היא פגעה בי מאחור" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 7-5).