ת"ק 54430-12-15 סייג נ' מצארוה

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.05.15.

לטענת התובעת, בעת שביצעה פניה שמאלה, בנתיב ימני המאפשר פניה שמאלה ונסיעה ישר, סטה רכב הנתבע (משאית) שנסע בנתיב השמאלי המאפשר פניה שמאלה בלבד אל נתיב נסיעתה ופגע דלת השמאלית האחורית של רכבה. כתוצאה מן האמור, לטענת התובעת, נגרמו לרכבה הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה שצורפה לכתב התביעה. התובעת עתרה לחייב את הנתבע לפצותה בגין סכום ההשתתפות העצמית שנאלצה לשלם וכינון פוליסה, בסך כולל של 2065 ₪ וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש, בסך 500 ₪. סה"כ 2,565 ₪.

מנגד, טען הנתבע, כי בעודו נוהג את המשאית של מעסיקו בנתיב נסיעתו ולאחר שהשתלב בנתיב אחרי ביצוע פניה שמאלה, סטה לפתע רכב התובעת, שנהגה בנתיב מימין לו, אל נתיב נסיעתו, וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

בדיון שנערך בפני העידו הצדדים והדגימו אופן התרחשות התאונה, כמו גם הציגו תמונות הצומת ותמונות כלי הרכב.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי עדויות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

אמנם התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו."