אבן נ' זיאד חטיב

בפני תביעה כספית ע"ס 31,010 ₪.

עניינה של התביעה, תשלום עמלה מוסכמת בגין תיווך עסקאות לביצוע עבודות נגרות.

התובעת הינה מעצבת פנים והנתבע הינו נגר ובעל נגרייה.

בין השניים נערך הסכם בעל פה לפיו התובעת אשר עוסקת בעיצוב פנים ביתם של לקוחותיה, "תשדך" בינם לבין הנתבע לצורך ביצוע עבודות נגרות בביתם, ובתמורה ישלם לה נתבע עמלה בשיעור של 10% מכל עסקה שתרקם בינו לבינם.

תחילה פעלו הדברים כסדרם, הנתבע היה מעביר לתובעת תשלום עמלה בגין עבודות שקיבל באמצעותה, אם כי לטענתה, תמיד החסיר מעט מהתשלום, אך בשלב מתקדם יותר של הקשר העסקי בין הצדדים, נמנע לחלוטין מהעברת תשלום עמלה.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה הואיל ולטענתו לא ידע על התביעה, אם כי התייצב לדיון ובית המשפט מסר לו את תכני התביעה ואיפשר לו לשטוח את מלוא טענותיו כלפיה.

כמו כן, לאחר הדיון ניתנה בידי הנתבע האפשרות להשלים את טענותיו בכתב ולצרף אסמכתאות, ככל שיחפוץ.

הנתבע לא כופר בקיומה של ההסכמה הנטענת בדבר תשלום עמלה, אך טוען כי שילם לתובעת את העמלה המגיעה לה עפ"י המוסכם, במזומן.

עוד טען כי לגבי חלק מהעסקאות כלל לא מגיע לתובעת עמלה הואיל וחלק מהעבודות הגיעו לידיו שלא באמצעותה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומרים עליהם הם מסתמכים בטענותיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

התובעת העידה בפני על מהלך העסקים בין השניים, כיצד היא כמעצבת פנים, הייתה מקבלת עבודות שונות לעיצוב ביתם של לקוחותיה, וכיצד היא הייתה משלבת את עבודת הנתבע במסגרת שיפוץ או בניית ביתם.

התובעת הציגה פירוט מדוקדק של הפרויקטים שהעבירה לנתבע הכוללים שמות הלקוחות והיקף עבודות הנגרות שהוזמנו מהנתבע. מדובר בהיקף כספי ניכר ביותר. כך למשל במסעדת באניס בחיפה קיבל הנתבע 73,000 ₪ בגין עבודות נגרות, והעביר לתובעת 7,000 ₪ ונותר חייב 300 ₪; בבית הלן ברח' שופמן בדניה קיבל עבודה בהיקף דומה של 70,000 ₪ ולא העביר לתובעת אגורה; בבית גונן ברח' שבדיה בדניה, קיבל עבודה בהיקף של 120,000 ₪, ולא העביר לתובעת אגורה; בבית רחל ויורם בקרית אתא, קיבל עבודה בהיקף של 86,000 ₪ והעביר לתובעת רק 4,000 ₪.

כפי שצוין לעיל, הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ובתום הדיון, איפשר לו בית המשפט להגיש כתב הגנה והשלמת טיעון. הנתבע הגיש כתב הגנה מפורט וארוך אליו צירף מסמכים שונים, בו הוא מודה בכך שבין הצדדים היו יחסי עבודה, וכי היה עליו לשלם לתובעת 10% מכל עבודה שתעביר לו.

עם זאת בכתב ההגנה, טוען הנתבע להיקף עבודות בסך של 246,676 ₪ בלבד, ולא כפי שטוענת התובעת, כאשר את חלקה של התובעת הוא שילם בסוף כל פרויקט במזומן.

עוד טוען הנתבע כי טענת התובעת כי הוא לא שילם לה עבור הפרויקטים השונים שעליהם הצביעה בבית המשפט, אינה הגיונית, מאחר ואם אכן היה ממש בכך, מה טעם היה בכך שהיא המשיכה וסיפקה לו עוד ועוד עבודות, במהלך תקופה של קרוב לשנה וחצי. עצם העובדה שהיא המשיכה לספק לו פרויקטים, מלמדת כי היא קיבלה תמורה מלאה, כך לשיטת הנתבע.

יצוין כי בניגוד לגרסתו בעדות שמסר בבית המשפט, לאחר שאפשר לו בית המשפט להשלים את טיעונו, הרחיב את חזית טיעוניו בהשלמת הטיעון.

בבית המשפט הנתבע טען באופן כללי לגבי עבודה שקיבל בבית ליאור (בנה של רחל – כך כינו זאת הצדדים), ומסר שהתובעת לא תיווכה לידיו עסקה זו. כמו כן, טען כי בבית משה בן חמו בקרית אתא, לא ביצע את העבודה. אלא שמהעובדות שבפניי, עולה כי התובעת היא זו שהובילה לקשר בין הנתבע לבין ביצוע העבודה בבית ליאור בקרית ים.