מזור נ' נציגות הבית ברוש הגבעה

פרוטוקול הדיון נמסר לצדדים ופסק הדין ניתן לאחר עזיבת הצדדים את האולם.

לפני תביעה התובע לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 9,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, ריבית והצמדה ומע"מ כחוק.

התובע עורך דין במקצועו. התובע מתגורר בפרויקט ברוש הגבעה המונה 128 דירות, והוא תובע שכ"ט בגין הגשת תביעה אצל המפקח על המקרקעין בגין סירוב דיירים לשלם מיסי ועד.

התובע טוען שהוא היה יו"ר ועד הבית (להלן – ועד הבית או הנציגות) במשך 6 שנים בשתי תקופות. התקופה הראשונה משנת 2006 – 2010. התקופה השניה מאמצע 2013 ועד אמצע 2015. לטענתו הוא הגיש תביעות נגד דיירים שלא שילמו מיסי ועד וגם ייצג את הנציגות בתביעות של הדיירים נגדה.

התובע מבקש שכ"ט בגין תביעה אחת שהגיש למפקח, נגד הדיירים שובל, מולכו ונטלי. התביעה הוגשה לדבריו אחרי פניה של חבר הועד דאז יגאל אלמוג ושל תאופיק שנק איש האחזקה שהיה גובה את התשלומים. הפניות לדיירים שישלמו החוב לא הועילו ולכן בלית ברירה הוגשה התביעה למפקח. לטענת התובע באותה תקופה היו 5 חברים בועד הבית והוא קיבל הרשאה על ידי 3 חברי ועד מתוך 5 (ע' 1 ש' 17; ע' 2 ש' 4-5; ראה גם סעיף א' במכתב מיום 15.3.17). ביפוי כח מיום 7.4.14 הוא הוסמך להגיש תביעות נגד דיירי הבית תמורת "שכר ראוי ומקובל". לדבריו, גם הוא חתם על יפוי הכח הן כחבר בועד והן כיו"ר הועד, וכן כמאשר את חתימות שני חברי הועד האחרים, ובכך אושר לו לייצג את הנתבעת בתביעה אצל המפקח על ידי רוב חברי הועד, 3 מתוך 5 (ע' 2 ש' 2-3 וש' 12-14 וש' 17).

התובע טוען שלאחר הגשת התביעה הוא שילם אגרה בדואר והביא השובר למפקח, נאלץ להגיש תגובות לבקשות של הנתבעים והוא זכאי לשכ"ט על פעולותיו מכח יפוי הכח. התובע טוען לשכ"ט ראוי בסך של 9,000 ₪. התובע מוסיף, כי לאחר שהתפטר מועד הבית מונתה גב' פינסטרבוש כיו"ר ועד הבית. היא ביקשה מהמפקח לבטל את התביעה אצל המפקח כי הדיירים שילמו. נתבקשה תגובתו על ידי המפקח והוא עמד על כך שהנתבעים יחזירו את האגרה ששולמה בגין פתיחת התיק לדיירים וכן ישלמו לו שכ"ט ראוי. לגרסתו האגרה לא הושבה לנציגות והמפקחת התירה לו לתבוע את שכר טרחתו בערכאה המוסמכת ומכאן התביעה שלפני.

הנתבעת טוענת, כי הוגשה תביעה קודמת על ידי התובע בפני כב' השופטת פורר תק' 20306-03-16. התובע לא התייצב וניתן פסק דין בהעדר הגנה נגדו הדוחה את התביעה. התובע ביקש לבטל את פסק הדין, ופסק הדין בוטל והוא חוייב לשלם 2,000 ₪ הוצאות. עוד נטען, כי כב' השופטת פורר הביעה עמדה לגבי קושי מהותי ביחס לסיכויי התביעה של התובע. לגופה של תביעה טוענת הנציגות, בין היתר, כי התובע לא מונה על ידי הנציגות כחוק לייצג אותה וכל שכן לא תמורת שכ"ט. התביעות הוגשו ללא צורך ממשי נגד הדיירים, לא נשלחו מכתבי התראה, הדיירים הנתבעים שילמו את החוב ללא צורך בהליך ולאחר הדברות קצרה עם הנציגות החדשה. עלתה טענה בדבר חיסול חשבונות של התובע נגד דיירים. הנתבעת טענה עוד, כי במכתב הדרישה בטרם הגשת התביעה נדרשה לשלם רק 6,000 ₪ ואילו בכתב התביעה היא נדרשת לשלם 9,000 ₪. כמו כן, לא צוין בכתב התביעה כיצד חושב אומדן שכר הטרחה.

הנתבעת הציגה לביהמ"ש הסכם יעוץ ושירותים מיום 4.1.10 לפיו התובע לא היה אמור לקבל שכ"ט מהנציגות (נספח 3 בכתב ההגנה), מאחר ובהסכם הוסכם שהתובע ישמש יועץ ויועץ משפטי לנציגות החדשה ויקבל בגין כך תשלום שנתי סמלי בסך של 1 ₪. הנתבעת טענה עוד, כי ביום 25.3.10 התפטר התובע מועד הבית (ת/1)ף וגם התפטר ביום 7.9.15, דבר המעלה תמיהות, שכן התביעה הוגשה לכאורה לאחר שהתפטר.

דיון והכרעה

אקדים את המאוחר ואבהיר כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את העדויות נחה דעתי כי דין התביעה להדחות מן הנימוקים שלהלן.