בוזגלו נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, ע"י הנתבעות. ראשיתו של הסיפור, בהליך משפטי שהתנהל בין התובע לבין הנתבעת 2, בגין שיקים שנמשכו ע"י התובע והוגשו לביצוע בהוצאה לפועל ע"י הנתבעת 2. התובע הגיש התנגדות, וביום 12.12.2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה, לסילוק מלא ומוחלט של טענות הצדדים ישלם התובע (הנתבע שם), בהעברה בנקאית לנתבעת 2 (התובעת שם), עד ליום 10.1.2017, סך של 2,500 ₪, ובתמורה היא תשיב לו את השיקים שהוחזקו בידיה, ותגיש בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו (ת"ט 50692/03/16 לפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר; להלן יכונה פסק הדין בתיק זה "פסק הדין"; יוער, כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי נוסף – ת"ק 40927/02/16 – אשר אין צורך להידרש לפרטיו).

לאחר שניתן פסק הדין, ניגש התובע לסניף הבנק על מנת לדאוג לביצוע ההעברה הבנקאית על סך 2,500 ₪ בהתאם לפסק הדין. בשלב זה, היה בחשבונו של התובע עיקול שהוטל במסגרת תיק ההוצל"פ, ובגינו נרשם עיקול על סך 3,522.75 ₪.

אין חולק, כי בין התאריכים 8.1.2017-10.1.2017 הועבר מחשבון התובע, בהעברה בנקאית, הסך הנ"ל של 2,500 ₪ בהתאם לפסק הדין, במישרין אל הנתבעת 2; במקביל (בסמוך לפני כן או לאחר מכן), הועברו כספי העיקול ללשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע בה התנהל תיק ההוצאה לפועל שפתחה הנתבעת 2 נגד התובע ובמסגרתו הוטל העיקול.

התובע טען, כי מדובר בתקלה חמורה, שנגרמה בעטייה של הנתבעת 1, אשר פעלה בניגוד להוראותיו. הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה, כי פעלה בהתאם להוראות התובע. הנתבעת 1 טענה, כי כספי העיקול הועברו בהתאם להוראת התובע, וכי לאחר שנוכח התובע כי כספי העיקול הועברו לתיק ההוצל"פ, ביקש לבצע אף את ההעברה לנתבעת 2 על מנת לעמוד בדרישות פסק הדין (ראו הפירוט המובא בסעיפים 10-14 לכתב ההגנה).

ייאמר מייד, כי מעדויות של הצדדים לפניי לא ניתן היה להגיע למסקנה חד משמעית בעניין, ונראה כי ככל הנראה מדובר היה באי הבנה.

ביום 15.1.2017, סמוך לאחר שהועבר אליה הסך של 2,500 ₪ בהתאם לפסק הדין, הגישה הנתבעת 2 בקשה ללשכת ההוצאה לפועל, לסגירת תיק ההוצאה לפועל וביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו, במסגרתה ציינה כי "עפ"י החלטת בית המשפט החייב הפקיד 2,500 שקלים. מבקשת לסגור את התיק ולהעביר לידי החייב את הכספים אשר נתפסו".

בו ביום, ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל לפיה על הזוכה להבהיר מפורשות, בתוך 5 ימים, אם היא מבקשת כי מלוא הכספים שהתקבלו בתיק יושבו לחייב, או רק היתרה שתיוותר לאחר קיזוז של 2,500 ₪. במסגרת אותה החלטה, הורתה רשמת ההוצאה לפועל למזכירות לעכב את הכספים שנתפסו בשלב זה ועד להחלטה אחרת.

כפי הנראה, הנתבעת 2 לא הגישה הבהרה בתוך 5 ימים או בכלל, העניין נפל בין הכסאות, ורק בחודש אוגוסט 2017 זכה התובע לקבל את כספו חזרה.