ת"ק 54191-11-14 חסיד נ' יפרח

בהמשך לדיון שהתקיים ביום 18.12.2014, ולאחר שהצדדים הודיעו כי לא הצליחו להגיע לפשרה ביניהם, והנתבע הגיש כתב הגנה, יש ליתן פסק דין בתביעה.

בכתב התביעה טען התובע כי רכש מהנתבע אופנוע תמורת סכום של 10,000 ₪. לדבריו, הנתבע הסתיר ממנו בעת הרכישה כי לא ניתן להעביר את האופנוע טסט, דבר המהווה תנאי להעברת בעלות, ואף ציין בפניו כי אם יבוצעו תיקונים מסוימים באופנוע, ניתן יהיה להעבירו טסט. לצורך זה, לדברי התובע, הוא אף השקיע 1,000 ₪ נוספים באופנוע, אך בסופו של יום האופנוע לא עבר טסט. מכאן תביעת התובע להשבת התמורה ששילם עבור האופנוע ולפיצוי בגין הכספים שהשקיע בניסיון להעבירו טסט.

לכתב התביעה צורף זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים. זיכרון הדברים אינו כולל התייחסות מפורשת לנושא ה"טסט", אך נאמר בו, בין היתר, מפי התובע, כי "אני מאשר שראיתי את האופנוע ולא תהיה לי שום טענה לגבי תקלה".

מנגד טוען הנתבע, כי הוא אמר לתובע שלצורך העברת בעלות באופנוע יש להעביר את האופנוע טסט. בעדותו בבית המשפט אמר הנתבע, שהסכים לעזור לתובע להעביר את האופנוע טסט, אך הוסיף (בכתב הגנתו), כי לא התחייב על כך, ולראייה, הדבר לא קיבל ביטוי בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים, שבו אף מציין התובע כי לא תהיה לו טענה כלשהי לגבי מצב האופנוע.

במעמד הדיון בבית המשפט הסכים הנתבע להשיב לתובע את הכספים ששולמו לו בגין האופנוע וליטול את האופנוע חזרה לידיו, אך זאת בתנאי שמצבו כעת דומה למצבו בעת המכירה. התובע סירב להתחייב, במעמד הדיון, לגבי מצב האופנוע, והצדדים ביקשו שהות על מנת שהנתבע יבחן את מצבו ויודיע אם הוא מסכים לפתרון האמור של ביטול והשבה.

לאחר שבחן הנתבע את האופנוע, הודיע הנתבע לבית המשפט, כי מאז שמכר את האופנוע לתובע, נשברו, נקרעו, נתפסו ונפגמו חלקים שונים באופנוע, כך שעלות השבת מצב האופנוע לקדמותו עומדת להערכתו על כמה אלפי שקלים – ולכן הוא אינו מעוניין בפתרון האמור.

מנגד טען התובע כי בדיקת התובע את האופנוע לא נעשתה ברצינות, ואילו הוא עצמו לעולם לא נסע על האופנוע ורק השביח את מצבו.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

על מנת שתתקבל תביעתו, על התובע להוכיח, בין היתר, כי הנתבע התחייב בפניו כי האופנוע "יעבור טסט".

התובע לא עמד בנטל זה.

הנתבע אמנם הודה כי הסכים לסייע לתובע להעביר את האופנוע טסט, אך הוסיף כי לא התחייב על כך שהאופנוע אכן יעבור טסט. עדות זו, שאותה מצאתי מהימנה, נתמכת בזיכרון הדברים – שאין חולק כי התובע אכן חתם עליו. בזיכרון הדברים אישר התובע כי ראה את האופנוע וכי לא תהינה לו טענות לגבי תקלות באופנוע. זיכרון הדברים אמנם אינו מתייחס מפורשות לנושא הרישוי, אך יש להניח כי מקום בו הנתבע התחייב בפני התובע כי האופנוע יעבור טסט, והצדדים ערכו זיכרון דברים, היה הדבר בא לידי ביטוי בזיכרון הדברים. במקרה הנוכחי, לא רק שהדבר לא בא לידי ביטוי בזיכרון הדברים, אלא שבזיכרון הדברים אף נאמר, כי לתובע לא תהיינה טענות לגבי תקלות באופנוע – ויש להניח כי הכוונה היא גם לאותן תקלות שבגינן נכשל האופנוע בבדיקת הרישוי.