ת"ק 54173-01-14 ברוך נ' לוי ואח'

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.7.12 ברמת גן.

2. לטענת התובע עמד רכבו בנתיב הימני המורה על נסיעה ישר ופניה שמאלה בלבד, תוך שהוא מאותת שמאלה. בעת שהרמזור התחלף לירוק החל התובע בביצוע פניה שמאלה וחש חבטה ברכבו. התובע טען כי רכב הנתבעים שנסע בנתיב השמאלי, המורה לפניה ימינה בלבד, נסע ישר, סטה לנתיב רכב התובע, פגע ברכבו וגרם לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי.

3. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה. בנוסף לא בוצעה המצאה כדין לנתבע 2.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני בצומת המרומזר מתוך 2 נתיבים, כאשר נתיב זה מאפשר נסיעה ישר ופניה שמאלה ובכוונת התובע היה לפנות שמאלה ואותת אף על כוונתו זו. התובע החל בנסיעה שמאלה ואז התובע שהיה בנתיב משמאלו, בו מותרת הפניה שמאלה בלבד, המשיך ישר בניגוד להוראות התמרור והתנגש ברכבו.

5. הנתבע טען כי בכביש ארבעה נתיבי נסיעה וכי רכבו ורכב התובע היו בנתיבים השמאליים וכי קיים נתיב אחד נוסף רביעי בו מותרת הנסיעה ישר בלבד ובנתיב השלישי מותרת הפניה שמאלה או ישר. הנתבע טען כי רכבו היה בנתיב השלישי בו מותרת הנסיעה שמאלה וישר. הנתבע טען כי החל בנסיעה ישר ואז לפתע החל התובע בנסיעה שמאלה מנתיב בו מותרת הנסיעה ישר בלבד ופגע ברכבו.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבע.

בענייננו טוען התובע שפנה שמאלה מנתיב בו מותרת נסיעה ישר ושמאלה ובזמן זה הנתבע נסע ישר מנתיב בו מותרת נסיעה שמאלה בלבד ועל כן ארעה ההתנגשות. בעוד הנתבע טוען כי המשיך ישר בנתיב בו מותרת הפניה שמאלה ונסיעה ישר ואילו התובע הוא זה שפנה שמאלה מנתיב בו מותרת הנסיעה ישר בלבד. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להעדיף גרסה אחת על פני רעותה.

כידוע המוציא מחברו עליו נטל הראיה, קרי הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

יתרה מכך, גם לו הייתי מטילה אחריות על הנתבע, הרי שלא ניתן היה להידרש לשאלת הזנק שכן מהתמונות שהוצגו בפני עולה באופן ברור שלרכב התובע קיימים נזקים קודמים נחזים לעין. לא זו אף זו, בחקירתו טען התובע כי הרכב נמכר בחלקים לפיכך לא ניתן עוד לאמוד את הנזק בהתאם לחווה"ד שאין לה כל רלוונטיות עם מכירת הרכב.