ת"ק 54022-08-15 זלמנסון נ' הוט טלוויזיה בכבלים

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 1,000 ₪ בגין כל אחד מעשרה מסרונים שהנתבעת שלחה לה, על פי סעיף 30א (י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"). לאחר הגשת כתב התביעה ביום 30/8/15, כתב תביעה מתוקן ביום 21/9/15 וכתב ההגנה ביום 30/12/15, הגישה התובעת ביום 31/5/16 צילום שתי הודעות נוספות, שנשלחו אליה בתאריכים 10/9/15 ו-24/9/15, ושלא נכללו בכתב התביעה.

בעלה של התובע, מר משה זלמנסון, התקשר עם הנתבעת ביום 17/2/12 בהסכם, אך מוסכם כי היה לקוח גם לפני כן, לאור קיום חשבוניות משנת 2008. בהסכם ההתקשרות, שהוצג לי בדיון, ללא מסירת העתק, צויין רק מס' טלפון קווי, 04-8220335, וצויין בעמ' 2 כי פרטי ההתקשרות ישמשו למשלוח הודעות שיווקיות, אלא אם הלקוח יודיע על סירובו לכך (סעיף 9 לכתב ההגנה).

התובעת טוענת כי מס' הטלפון הנייד שלה לא נמסר לנתבעת במסגרת ההתקשרות, אלא לכל היותר בעת תיאום טכנאי, ועל כן אין מדובר בהסכמה. עוד טענה התובעת בכתב התביעה כי בימים 16/7/15 ו-6/8/15 שלחה למס' הטלפון, המופיע בהודעות כאפשרות הסרה, את המילה "לא", אך חרף זאת, הנתבעת לא הפסיקה ושלחה הודעות גם בימים 6/8/15, 11/8/15 27/8/15 ולאחר הגשת התביעה גם בימים 10/9/15 ו-24/9/15.

התברר מעל לכל ספק כי בשתי הפעמים שלחה התובעת את המילה "לא" למספר שונה מזה, שהופיע במסרונים, בספרה אחת (053-9023999 במקום 053-9026999). הדבר נכתב בכתב ההגנה, והתובעת הודתה בכך בדיון.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות מטעמם אני קובעת כדלהלן:

הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת מסרה את מספר הטלפון הנייד שלה, אליו נשלחו ההודעות לנתבעת, כנדרש בסעיף 30א (ג) לחוק התקשורת: "הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות...". הנתבעת לא צירפה את הסכם ההתקשרות משנת 1999, הנזכר בכתב ההגנה או כל הסכם אחר. התובעת הראתה כי בהסכם שבידה משנת 2012 לא צויין מס' הטלפון שלה, ועל כן הנתבעת לא היתה רשאית לשלוח לה את המסרונים.

המסרונים כולם מהווים "דבר פרסומת", בהיותם "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת" (סעיף 30א(א) לחוק התקשורת), והנתבעת הינה בגדר "מפרסם" "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו". גם אם אין במסרונים מטרה לעודד הוצאת כספים, הרי שהם נועדו לקדם את מטרות הנתבעת ולשמר אותה או את בעלה כלקוחות (ת.ק. (בית שאן) 53378-07/14 אלירן כהן נ' הוט, 2.5.2015, מופיע בנבו).

בכל אחד מהמסרונים ניתנה אפשרות הסרה פשוטה, במשלוח המילה "לא" למס' טלפון סלולארי, כנדרש: "מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב" (סעיף 30א(ה)(2) לחוק התקשורת).