דיאס נ' בלאוס

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 21.7.16.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום האירוע נסע רכב התובע בנתיבו, כשלפתע רכב הנתבעת, שנסע מימינו, סטה לעבר נתיבו ושפשף את רכבו. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את קרות האירוע. הנתבעת טענה כי התובע "פועל בחוסר תום לב משוע, וכי היא 'נפלה קורבן' לאדם אשר מנסה את מזלו בבית המשפט, באמצעות בקשת פיצוי לנזק שלא נגרם על-ידה או על ידי מי מטעמה".

בדיון שהתקיים העידו התובע והנתבעת. לבית המשפט הוגשו תמונות צבע של הנזק הנטען לרכב התובע, שצורפו לחוות הדעת השמאית (ת/1). הנתבעת הגישה תמונות של רכבה, בהן נראה, לטענתה, כי אין בו כל פגיעה (נ/1).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו במידה הדרושה במשפט אזרחי. מסקנה זו נסמכת על מספר טעמים. ראשית, עדותו של התובע הייתה אמינה ומתקבלת על ההיגיון. התובע תיאר בפירוט את קרות התאונה, בכתב תביעתו ובהדגמה שערך בדיון. עוד תיאר התובע את אשר ארע לאחר התאונה. התובע העיד לעניין זה כי הנתבעת המשיכה בנסיעתה מבלי להשאיר פרטים וכל שנותר לו היה לרשום את מספר רכבה. התובע תמך גרסתו זו בתמונות שהציג במהלך הדיון, שצולמו מרכבו ובהן נראה רכבה האדום של הנתבעת נוסע בכביש לפניו. הנתבעת אישרה כי מדובר ברכבה (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 17). זאת ועוד. התובע הבהיר כי אין כל סיבה שבהיגיון כי יצלם רכב שנוסע בכביש ויטפול עליו את קרות התאונה, שעה שיש לו ביטוח מקיף (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 3-2). לא זאת אף זאת, במהלך הדיון ציינה הנתבעת באופן ספונטני כי בתמונות התובע שהוצגו, לא נראה על רכבו סימן של הצבע האדום של רכבה. במענה לכך, השיב התובע כי עדיין יש על רכבו סימן צבע אדום. לצדדים ניתנה הפסקה, על מנת ללכת לרכב התובע ולצלם אותו. בצילום שהוצג לבית המשפט, נראה הצבע האדום על הרכב באופן ברור (עמוד 3 לפרוטוקול). לבסוף, יצוין כי בעוד שהתובע הציג, כאמור, גרסה נחרצת, הרי שהנתבעת, בשלב הראשון של הידברותה עם התובע ועם סוכן הביטוח מטעמו, ציינה כי אינה זוכרת את המקרה, ביקשה להתייעץ עם הוריה ורק בסופו של דבר הכחישה חבות לחלוטין ("ש. את גם אמרתי לי בהתחלה בטלפון יכול להיות ורק אחרי זה... ת. נכון, כי לא ידעתי" – עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 9-8 וכן הודעות ה-SMS שצורפו ואשר הוצגו בדיון). לאור כל האמור, שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

סוף דבר: התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע בהתאם לדו"ח השמאי סך של 7,731 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בצירוף שכ"ט השמאי בסך 527 ₪ וכן הוצאות התובע בסך של 500 ש"ח.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום המלא בפועל.