ת"ק 54004-03-15 איתן ואח' נ' טיאר ואח'

מונחת לפני תביעה לפיצויים שמקורה בתאונת דרכים מיום 7.9.14.

לטענת התובע 1 הוא נהג ברכבו בכביש ישר, וכשהגיע לצומת, יצא מהכביש שנכנס לצומת, מימינו, רכב הנתבע ופגע בצדה של מכוניתו וגרם לה נזק של אבדן מוחלט. הוא גם תמך את תביעתו בחוות דעת שמאי מטעמו. עוד לטענתו מהכביש ממנו יצא רכב הנתבע קיים תמרור של זכות קדימה.

הנתבע 1, בעדותו, מאשר את עיקרי גרסת התובעים ומכיר ב – 70% מהנזק שכן לטענתו היתה לתובע 2 רשלנות תורמת של 30%. לטענתו היה גם כתם שמן על הכביש. עוד לטענתו עמדה בצומת גם משאית שהסתירה לו את שדה הראיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, ראיתי את התמונות של הצומת בה ארעה התאונה ואת תמונות הרכב הפוגע ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי:

1. למעשה אין לנתבע כלל הגנה כנגד התביעה והגנתו היא הגנת בדים קלסית.

2. התובע נסע בכביש ישר ולא היה אמור לצפות כלל כי מימינו תצוץ לה לפתע מכוניתו של הנתבע ותפגע בו.

3. שמעתי את עדות התובע ואני נותנת בעדות זו אמון מוחלט. הוא נסע לאיטו בכביש שהוא מכיר כבר שנים ונאמנה עליו גרסתו כי הנתבע שנכנס לצומת הסתכל רק לצד ימין ולא צפה במכוניתו הבאות משמאלה.

4. אינני נותנת אמון בגרסת הנתבע. ביציאה מהכביש בו נסע יש תמרור הנותן זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש אליו הוא אמור להכנס. הנתבע לא שם לב לנעשה בכביש ובמיוחד לא טרח להסיט את ראשו לצד שמאל על מנת לבדוק באם הכביש פנוי לצורכי כניסה אליו. גם הטענה כי המשאית הסתירה לו את שדה הראיה אין בה כדי להועיל לו ואדרבא הוא היה חייב במשנה זהירות להמתין עד שהמשאית תתקדם ותפנה לו את שדה הראיה. יתכן כי היה שמן על הכביש, אך גם בכך אין כדי להושיע את הנתבע, שכן אילו היה שם לבו לנעשה בכביש שלפניו ולא היה נכנס אליו, בחוסר זהירות, הוא לא היה עולה על כתם השמן. הנתבע התפרץ לכביש מבלי לתת זכות קדימה על מנת "להספיק" לעבור את הצומת וגרם ברשלנותו לתאונה.

5. בהתאם לכך, אני קובעת כי הנתבע אחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.