ת"ק 53951-06-16 לקו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 27,989 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע מסוג טויוטה מ.ר. 6490610 בתאונה מיום 27/12/15 על ידי רכב מסוג קאיה מ.ר. 2737652 בבעלות הנתבעת 2, נהוג על ידי הנתבע 3 (להלן: "לבן") ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח חובה וצד ג'. הנתבעת 2 השכירה את הרכב הפוגע מהנתבעת 4, אשר התחייבה כי ייעשה בו שימוש על ידי שני נהגים שהם הנתבעים 5 (להלן: "יורי") ו – 6 (להלן: "סרגי").

2.על פי החומר המצוי בתיק , כפי שעולה מכתבי הטענות של הצדדים ומתיק המשטרה, לבן גנב את מפתחות הרכב ממגירת ארונית המוצבת בכניסה לביתו של סרגי , אליו נכנס כדין בעקבות היכרות בינו לבין סרגי. כפי שעולה מתיק המשטרה , לאחר התאונה הגיע לבן לבית החולים תחת הזהות הגנובה של אירקלי צינצדזה ונמצא בדמו אלכוהול ברמה של 250 מ"ג , העולה על הרמה המותרת על פי חוק. לבן אישר במשטרה כי נהג ברכב בזמן התאונה שהוא שיכור. בשלב מאוחר של ההתדיינות בתיק זה, התברר כי הקוד של הרכב הפוגע נרשם במדבקה על מחזיק המפתחות של הרכב. הנתבעת 2 לא סתרה את טענת הנתבעים 4 – 6 לפיה במעמד מסירת הרכב נדרשו הנתבעים 4 – 6 שלא להסיר את המדבקה עם מס' הקודן ממחזיק המפתחות. סרגי לא חשד בדבר כאשר הבחין שלבן לא נמצא בבית. רק כאשר התכוון לנסוע למקום עבודתו, הבחין כי מפתחות הרכב אינם במגירה בה הונחו על ידו. סרגי רץ לרחוב וגילה שהרכב איננו. סרגי עדכן את מעסיקיו יורי והנתבעת 4 ואלו פנו למשטרה. המשטרה מצאה את הרכב לאחר התאונה אך לא הצליחה לעצור את לבן . סרגי היה זה שמצא את לבן והביא אותו לתחנת המשטרה לחקירה. במהלך החקירה המשטרתית במסגרתה נחקר גם סרגי, גילה סרגי שלבן החזיק בתעודת זהות ישראלית מזויפת והוא שוהה בלתי חוקי בישראל. לבן נעצר , הובא בפני שופט וגורש מהארץ. גרסתו של סרגי נבחנה הן על ידי חוקר פרטי מטעמה של הנתבעת 1 והן על ידי משטרת ישראל. גורמים אלו לא מצאו כי יש לייחס לסרגי אחריות במישור כלשהו לגניבת הרכב על ידי לבן. גם אני בחנתי בקפדנות את גרסתו של סרגי כפי שהועלתה על הכתב הן במשטרה, הן על ידי החוקר הפרטי והן בכתבי הטענות מטעם הנתבעים 4 – 6, אשר צורפו להליך לאחר הדיון מיום 24/11/16. כפי שציינתי כבר בהחלטת הביניים מיום 6/6/17, גרסתו של סרגיי נראית משכנעת שכן יש לה תימוכין במסמכים ובעדויות המצויים בתיק. באותה החלטת ביניים הודעתי לצדדים כי אין בכוונתי לקבוע בתביעה קטנה זו דיון נוסף, שלישי במספר, אלא אם מי מהצדדים האחרים ישכנע אותי כי יש הצדקה לעשות כן. יום לאחר אותה החלטה, הוגשו לתיק סיכומי טענות מטעם הנתבעות 1 ו – 2, אשר לא ביקשו לקבוע דיון נוסף בתיק. גם אף אחד מהצדדים האחרים לא עמד על קיומו של דיון נוסף לשם שמיעת עדותו של סרגי ולכן התיק בשל למתן פסק דין על בסיס החומר המצוי בתיק, תוך שגרסתו של סרגי מהווה תשתית עובדתית לפסק הדין.

3.הנתבעות 1 ו 2 טוענות בכתב ההגנה מיום 7/11/16 כי לא התרשלו כלפי התובע ולכן אין להן או למי מטעמן כל אחריות לנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה עד כדי אובדן מוחלט. בדיון הראשון מיום 24/11/16 העיד בשם הנתבעת 1 מר אמנון סאסי סמנכ"ל התפעול בנתבעת 2 (להלן: "אמנון"). אמנון לא סיפר לבית המשפט במסגרת עדותו כי הנתבעת 2 קיבלה פיצוי מוסכם בסכום משמעותי מהנתבעת 4 בגין הנזק שנגרם לנתבעת 2 בעקבות הנזק המשמעותי שגרם לבן בתאונה לרכב הנתבעת 2. בדיון השני מיום 24/4/17 הגדיל אמנון לעשות כאשר העיד כי הנתבעת הפסידה בתאונה רכב ששווה 90 אלף ₪ ולא קיבלה שקל אחד מהנתבעת 1 ולא מאף אחד אחר (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 2-3). גרסה זו התבררה כלא נכונה לאחר שהנתבעים 4 – 6 הגישו לתיק בית המשפט הסכם פשרה מיום 21/6/16 לפיו שילמה הנתבעת 4 לנתבעת 2 25 אלף ₪ בצירוף מע"מ בגין הנזק הכולל שנגרם לנתבעת 2 כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה בתיק זה, לרבות בגין הנזק שנגרם לרכב. במסגרת ההסכם ויתרה הנתבעת 2 על כל טענה נוספת כלפי הנתבעים 4 ו – 5 גם במקרה בו תוגש תביעה של צד ג' כלשהו בנוגע לתאונה. במסגרת סיכומי הטענות מטעם הנתבעות 1 ו – 2 מיום 7/6/17 לא נעשה כל ניסיון להסביר מדוע מסר אמנון גרסה לא נכונה בעניין מהותי שכזה. לשלמות התמונה יצוין כי כבר בדיון מיום 24/4/17 חזר בו אמנון באופן חלקי מגרסתו הראשונית לפיה הנתבעת 2 לא קיבלה דבר בגין התאונה , כאשר ציין כי הנתבעת 4 שילמה לנתבעת 2 השתתפות עצמית בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם להסכם בין הצדדים (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 18-19).

4.מן המקובץ עולה כי ניתן לקבוע במאזן הסתברויות ואף מעבר לכך כי הנתבעת 2 התרשלה בכך שהדביקה את מס' הקודן של הרכב הפוגע על מחזיק המפתחות של הרכב ואסרה על הנתבעים 4-6 להסיר את המדבקה. אין צורך להרחיב את הדיבור מדוע מס' קודן צריך להישמר במקום מוצנע, בנפרד ממפתחות הרכב ומהרכב עצמו , כדי לא לאפשר למי שמקבל לידיו את המפתחות שלא כדין להניע את הרכב.

5.רק בשלב הסיכומים ובעקבות הערת בית המשפט צירפה הנתבעת 1 לתיק בית המשפט את הנוסח המלא של הפוליסה הרלבנטית. בסעיף 1 לפוליסה מוגדר מקרה ביטוח בין היתר כנזק שנגרם עקב גניבה תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה. פרק ב' של הפוליסה דן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש. בסעיף 9 מוגדר מקרה הביטוח כחבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח. סעיף 11 קובע שני חריגים לכיסוי הביטוחי שאף אחד מהם לא מתקיים במקרה שלפנינו. החריג הראשון הוא נזק לרכוש שבבעלותם או בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם. החריג השני הוא אם נגרם מקרה הביטוח בזדון. פרק ב' של הפוליסה דן בחריגים כלליים לחבות המבטח. אף אחד מהחריגים הכלליים האלו לא רלבנטי למקרה שלפנינו. החריג בסעיף 20.2.6 שעניינו אובדן או נזק שנגרמו בגין היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים מסוכנים, אינו חל שכן לבן אינו נהג מורשה ונהג ברכב לאחר שגנב אותו מהמגירה בביתו של סרגי. החלת חריג זה במקרה שלפנינו משמעותה מתן פטור לא מוצדק לנתבעת 2 מאחריותה לתאונה בכך שהדביקה את מס' הקודן של הרכב על מחזיק המפתחות של הרכב. עוד מבקשות הנתבעות 1 ו – 2 להסתמך על סעיף 13(א)(2) לפוליסת ביטוח החובה לפיו לא תהייה חברת הביטוח חבה בתשלום תגמולי ביטוח אם נהג ברכב מי שעשה זאת מבלי שנטל רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין. אני סבור כי חריג זה אינו חל במקרה שלפנינו , שכן לא מדובר בנזקי גוף המבוטחים בביטוח החובה אלא בנזקי רכוש המבוטחים בביטוח צד ג'.

6.גם בפסיקת בתי המשפט שדנו במקרים דומים נקבע כי יש כיסוי ביטוחי גם כאשר הנהג אינו מורשה לנהוג ברכב הפוגע על פי הפוליסה, כאשר ניתן לייחס רשלנות לבעלת הרכב או למי מטעמה .

בתא"מ 8917-11-13 הופעל כלל הפרשנות לפיו במקרה של ספק בפרשנות של סעיף בפוליסת ביטוח יש לפרש אותו כנגד חברת הביטוח שניסחה את הפוליסה. עוד נקבע כי יש לפרש את הפוליסה על בסיס עקרון תום הלב. פרשנות הפוליסה באופן המכסה רק את נהיגתו של מי שמורשה לנהוג מצמצמת את הכיסוי הביטוחי. סעיפים העוסקים בהגדרת המבוטח, במי שרשאי לנהוג ובמטרות השימוש, נועדו להגדיל את הכיסוי הביטוחי במקרה שהמבוטח פעל בניגוד להוראת הפוליסה ולא נועדו להגביל כיסוי במקרה בו מתבצעת נהיגה אסורה כתוצאה מגניבה.

בע"א (מחוזי תל-אביב) 1314/96 קבע כב' השופט בן שלמה כי יהיה זה לא סביר לומר שגורל הכיסוי הביטוחי לרכבו של המבוטח שניטל ממנו ללא רשות, יהיה תלוי במיהות העבריין , קרי במיומנויות הנהיגה שלו. בהתאם נקבע כי במקרה שבו המבוטח לא התיר את הנהיגה וזו בוצעה תוך עבירה, השאלה של קיום הרישיון או העדרו היא בלתי רלבנטית לשאלת חבותה של המבטחת לפיצוי נזקי המבוטח שנגרמו כתוצאה מהתנגשות מקרית, כשזו מהווה סיכון המכוסה על פי הפוליסה. באותו פסק דין הזכיר כב' השופט גרוס את פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 3128/94 לפיה יש לפרש את פוליסת הביטוח בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח. במקרה שלפניי ניתן ביטוי לציפיות הסבירות של המבוטח בעדותו של אמנון בה הביע את תסכולו מכך שביטוח צד ג' שעשתה הנתבעת 2 אצל הנתבעת 1 לא מכסה את הנזק שנגרם לתובע (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 3).

7.לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת 2 התרשלה כאשר הדביקה את הקודן של הרכב הפוגע על מחזיק המפתחות ובכך אפשרה לגנב סרגי להניע את הרכב ולגרום לתאונה בה נפגע רכבו של התובע.