ת"ק 53890-12-14 ס' ז' נ' א' ע'

1. תביעה זו הוגשה על ידי התובע, כנגד חתנו, מי שנשוי לבתו של התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, מהם התברר הקשר המשפחתי בין הצדדים, ניתנה על ידי החלטה לפיה מאחר שעל פי הגדרת בחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה), על התובע להבהיר מדוע לדעתו מוסמך בית משפט זה לדון בתביעה.

2. התובע הגיש תגובה לפיה הוא רואה בנתבע אדם זר ולא כבן משפחה, לא מדובר באדם "מבית אביו" ומכיוון שכך, הוא סבור שבית משפט זה מוסמך לדון בתביעה.

3.    סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מונה שורה של מקרים הנכללים במסגרת "ענייני משפחה". על פי סעיף 1(2) לחוק:

"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;

לענין פסקה זו-

"בן משפחתו"-

(א)  בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;

(ב)   ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;

(ג)    הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; ..."

4. כאמור ברע"א 6558/99 נחום חבס נ. דין חבס, פ"ד נד(4) 337 [2000], יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים הכרחיים ומצטברים בתובענה, על מנת שהסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה: (א) הצדדים הם בני משפחה, כהגדרתם בחוק; וגם (ב) התובענה היא תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, היינו, לנושא ההליך יש זיקה לקשר המשפחתי שבין הצדדים.

5.    במקרה דנן, התובע הינו הורה בת הזוג של הנתבע, ולפיכך הצדדים נכללים בהגדרת בני משפחה בהתאם לפסקה (ג) להגדרה שהובאה לעיל. אין מדובר בהרחבה כלשהי להגדרת המונח ואין צורך להיזקק לכללי פרשנות, מקום שההגדרה חלה בבירור על הצדדים בתובענה.

6.התביעה שהוגשה נוגעת לסכום כסף שנתן התובע לבתו ולנתבע לפני כ-30 שנה, לצורך רכישת משק. בכתב התביעה נטען כי התובע ביקש בשנת 1998 את החזר ההלוואה, והנתבע השיב את חלקה בלבד. אין ספק שזהו סכסוך הקשור בזיקה חזקה וברורה לקשר המשפחתי, שכן הכספים ניתנו במסגרת היחסים המשפחתיים, ולא בהלוואה עסקית, ולראיה, אף אין הסכם הלוואה או מסמך כתוב המתעד את מתן הכסף או את תנאי ההחזר, ונראה מטענות הצדדים, כי הם לא סיכמו אם ומתי יוחזרו הכספים, וכיצד יחושב סכום ההחזר.

7.    לאור האמור, ובשים לב לעובדות המקרה דנן, לאחר ששוכנעתי כי במקרה זה התמלאו שני התנאים ההכרחיים והמצטברים, אני קובעת כי אין לבית המשפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.

8.עיינתי במסמכים שהגישו הצדדים מההליך הבוררות שהתקיים ביניהם, ונראה לכאורה כי היתה כבר הכרעה המאיינת את זכות התובע להגיש תביעה נוספת על בסיס טענתו להחזר חלקי בלבד של ההלוואה. עם זאת, ככל שהתובע יעמוד על תביעתו, אין במחיקה זו כדי למנוע מהתובע להגיש תביעתו, באופן הנדרש, בבית המשפט לענייני משפחה.

9.בנסיבות המקרה, מאחר ובית המשפט העלה מיוזמתו את הקושי הנוגע לסמכות העניינית לדון בתביעה, וטרם התקיים דיון, אינני מחייבת את התובע בהוצאות. הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאותיהם במסגרת ההליך הנוסף שיתנהל – אם יתנהל – בבית המשפט לענייני משפחה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.