פביאן נ' סטרולוביץ

מונחת לפניי תביעה קטנה ע"ס 27,000 ₪. לטענת התובע הרכב של הנתבע פגע בו באופניים שלו בעת שרכב בדרך של רוכבי אופניים, כאשר בסיומה של הדרך חצה התובע ברכיבה כביש כניסה לחניה ואז הגיע הנתבע מדרום לצפון ופנה במהירות בכביש לכיוון החניה ופגע בתובע במרכז של הכביש. לכתב התביעה צורף שרטוט של הזירה, טופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים, הודעת התובע במשטרה, אישור מאופני הקיריון גליל אודות הנזק לאופניים ועלות רכישתם, סיכום ביקור בבית חולים ותמונות מן הזירה.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי נסע ברכבו לכיוון מתחם בית אבנית; לפני שפנה שמאלה לאזור החניה עצר עצירה מוחלטת על מנת לתת זכות קדימה לרכב שבא ממול; רק לאחר מכן פנה שמאלה אל תוך החניה. הנתבע טען עוד כי בכניסה לאזור החניה אין מעבר חציה ; הוא פנה לכיוון החניה רק לאחר שהצומת הייתה פנויה אך להפתעתו התפרץ התובע לכביש כשהוא רכוב על האופניים.

הנתבע הוסיף וטען כי מעצם העובדה שהוא עצר לפני שנכנס לחניה, הרי שמהירותו הייתה מינימאלית. טענה נוספת שהעלה הנתבע בכתב ההגנה היא ששביל האופניים ממנו הגיע התובע הסתיים הרבה לפני הפניה שבה אירעה התאונה ולמרות שיש שם מדרכה בנויה בחר התובע להמשיך בנסיעה רציפה מבלי שעצר לפני חציית הכביש. הנתבע סיכם וטען כי התובע לא שמר על כללי הזהירות הנדרשים מרוכב אופניים וכי היה על התובע לרדת מהאופניים ולחצות את הכביש רגלית ולא לחצותו ברכיבה. לכתב ההגנה צורף אישור המשטרה לפיו תיק החקירה נגנז , לטענת הנתבע – מחוסר ראיות.

לאחר ששמעתי את עדותם של התובע ושל הנתבע , ולאחר שבחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני לרבות התמונות והשרטוטים , באתי למסקנה כי עליי לדחות את התביעה .

אני נותן אמון מלא בגרסת הנתבע ומעדיף אותה על גרסת התובע שטען בעדותו לפני כי הנתבע "ראה אותי במרכז הכביש אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים ונכנס בי".

גרסתו של הנתבע מקבלת סיוע מנסיבות התאונה כפי שיפורט להלן:

הן התובע והן הנתבע הצביעו על אמצע הכביש כמקום ההתנגשות.

התיאור של התאונה בהינתן מקום ההתנגשות מצביע על כך שהתובע הוא האחראי לתאונה שהרי אין מחלוקת שהתאונה אירעה בכביש שמיועד לנסיעה של כלי רכב כאשר התובע הגיע מכביש צדדי של רוכבי אופניים והחליט להמשיך את הנסיעה תוך חצייתו של הכביש שמיועד לכלי רכב, הווי אומר שהתובע הוא אשר נכנס לנתיב נסיעתו של הנתבע.

הן התובע והן הנתבע תיארו שההתנגשות אירעה באמצע הכביש. הן התובע והן הנתבע תיארו שעובר להתנגשות הנתבע עשה פניה חדה שמאלה כפי שמופיע בתמונות ( נ/1 והתמונות שצורפו לכתב התביעה). קא משמע לן , שלא היה לתובע מספיק זמן לפתח מהירות.