ת"ק 53831-11-16 ישראל נ' שיראל ואח'

תביעה קטנה של פח ע"ס 11,676 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע בשדרות הרצל, לפתע יצא הרכה של הנתבעים מחניה ברוורס , לא הבחין ברכב התובע מאחר ששדה הראיה שלה היה חסום על ידי מכונית חונה , התובע לא הצליח להתחמק ורכבו נפגע בצד קדמי ימני.

הנתבעת טענה להגנתה כי נסעה ברחוב, וכשפנתה ימינה על מנת להיכנס לחניה הרכב של התובע שנסע במהירות לא הספיק לעצור ולכן פגע עם טמבון קדמי ימני שלו בטמבון ימני אחורי של רכב הנתבעת.

שמעתי את עדותם של התובע של הנתבעת והבת שלה הגב' רעות קשאני.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני אני מעדיף את גרסתו של התובע בה אני נותן אימון מלא , על גרסת של הנתבעת והעדה מטעמה שעדותן לא עשתה רושם חיובי.

הנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15ב לתקנות שיפוט בתביעות קטנות תשל"ז 1976 :

א. מוקדי הנזק מתיישבים היטב עם גרסת התובע.

ב. הסתברות התאונה כשהתובעת יוצאת בנסיעה אחורנית מהנחיה והתובע נוסע ישר , גבוהה מהסתברותה במצב המתואר על יד הנתבעת כשהיא נוסעת קדימה פונה ימינה והתובע נוסע אחריה ופוגע ברכבה. זה המקום לציין כי הנתבעת אינה מכחישה כי רכב שלישי עמד על המדרכה באופן שהוא מסתיר את שדה הראייה והופך את היציאה של כל נהג מהחניה לרחוב בנסיעה אחורנית ליציאה מסוכנת בשל חסימת שדה הראיה. ( ראו מוצגים ת/1 – ת/6).

ג. התובע טען כי אחרי התאונה, כעסה הנתבעת על הנהגת של הרכב השלישי בשל כך שרכבה החונה הסתיר את שדה הראיה של הנתבעת. לתמיכה בטענתו זו הפנה התובע לתמונה ת/1 בה נראית הנתבעת בתנועת גוף שמתיישבת עם ויכוח עם הנהגת של הרכב השלישי.

בתגובה לטענה זו הנתבעת ניסתה לשכנע אותי כי אומנם כעסה על הנהגת של הרכב השלישי אך לא בשל כך שחסמה את שדה הראיה שלה אלא בגלל שחנתה באופן שאילץ את הנתבעת להרחיב את הסיבוב ובכך לגרום לתואנה. שוב , ההסבר של התובע לכעס של הנתבעת על הנהגת של הרכב שלישי משכנע הרבה יותר. הרי אילו התאונה קרתה כפי שתיארה אותה הנתבעת כי אז היא הייתה מפנה את הכעס שלה כלפי התובע . העובדה שמצאה לנכון לבוא בטענות דווקא לנהגת הרכב השלישי מתיישבת יותר עם גרסתו של התובע שכן לפי גרסת התובע יוצא שהנהגת של הרכב השלישי הכשירה את הקרקע לגרימת תאונה באשמת הנתבעת.