קולוטושקין נ' יונה ואח'

1.תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 18.9.17 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לפי גרסת התובע בעת שנסע בנתיב הנסיעה כדין, האט ואותת לקראת פניה שמאלה על מנת להיכנס לחניה והחל בביצוע הפניה, הגיח רכב הנתבעות מאחוריו, נהוג ע"י הנתבעת 2, ובמהלך ניסיון עקיפה פגע עם חלקו הימני קדמי ברכב התובע בצד שמאל אחורי.

לפי גרסת הנתבעות, בעת שנהגה הנתבעת 2 ברכב בנתיב הנסיעה כדין הבחינה ברכב התובע במפרץ האוטובוס בצד ימין של הדרך וכאשר כמעט חלפה על פניו החליט לפתע לפנות שמאלה מבלי לאותת, כך שהנתבעת 2 נאלצה לבלום ולסטות בחדות שמאלה בניסיון להתחמק ממפגש הרכבים, אך לבסוף פגעה עם צד ימני קדמי של רכבה בחלק ימני קדמי של רכב התובע.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הרים התובע את הנטל להוכיח את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.הצדדים אוחזים בגרסאות סותרות באשר לאופן התרחשות התאונה, באשר למיקומי הרכבים לפני ההתרחשות וכן בנוגע למיקום הנזק ברכב התובע.

טענת הנתבעות בנוגע למיקום הנזק ברכב התובע היתה ידועה לתובע לכל הפחות מהמועד בו הועלתה הטענה בכתב ההגנה, וחרף הודאת התובע כי באותו מקום קיים נזק משמעותי קודם, הרי שלא הובאה מטעמו כל ראיה שיהא בה כדי להפריך את הנטען ולמצער להפריד בין הנזקים מהאירועים השונים.

שני עדי ההגנה הנוספים העידו נחרצות כי הפגיעה איננה במקום לו טוען התובע, אלא בחלק קדמי ימני ברכבו, וכי כשהועלתה בפניו במקום הטרוניה כי לא אותת השיב בהתרסה כי יאמר שאותת והם יצטרכו להוכיח אחרת.

התובע העיד כי קודם לתחילת ביצוע הפניה ראה את רכב הנתבעות במראה במרחק של כ-70 מ' ואז פנה. מאידך, העיד התובע כי לוקח שניות לבצע את הפניה, ותמונות זירת האירוע תומכות בכך שכן אין המדובר בכביש רחב במיוחד.

בנסיבות אלה, לא סביר כי התובע לא יספיק להשלים את הפנייה או כי הנתבעת 2 תבחר לעבור דווקא לנתיב הנגדי במקום להמשיך בדרכה המתפנה מרכב התובע, הפונה כאמור שמאלה. בשל נתון זה, גרסת הנתבעות מסתברת יותר, והיא אף מתיישבת היטב עם מוקד ואופי הפגיעה ברכבה, המתאים אכן לניסיון בריחה שמאלה (ועל כן לא נצפית פגיעה בחלק קדמי ממש אלא יותר בצד).