ת"ק 53750-01-15 סגל נ' אופיר סוכניות

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת – העוסקת במכירת כלי רכב משומשים ומקום משרדיה באזור המרכז, לקבלת פיצוי בטענה להפרת התחייבויות הנוגעות לטיב רכב שרכש התובע מהנתבעת.

הנתבעת טוענת להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה; ובין היתר מציינת כי מקום עסקיה ומקום יצירת ההתחייבות היו בנתניה, ועל כן אין לבית משפט זה סמכות מקומית.

דין הבקשה להידחות.

אכן, עיון בכתבי הטענות מעלה כי מקום עסקי הנתבעת, והמקום בו נערך ההסכם הם בנתניה. יחד עם זאת, תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. זו לשון התקנה:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"

די בקיומה של זיקה אחת מבין אלה המנויות בתקנה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה. בטרם נדון בחלופות המתקיימות בענייננו "יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית" רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו ([פורסם בנבו), 27.2.2006), וכן כי "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" רע"א 6920/94 לוי נ' פולג פ"ד מט(2), 731 (1995) (להלן: עניין לוי). הדברים הנ"ל תקפים ביתר שאת כשמדובר בהליך של תביעה קטנה.