זליכה נ' חצור ואח'

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים ע"ס 33,400 ₪ בגין שכר טרחה שלא שילמו הנתבעים לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות.

לטענת התובע, בחודש מרץ 2015 או בסמוך לכך הוא התקשר עם הנתבעים בהסכם לפיו התובע יכין עבור הנתבעים חוות דעת במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין הנתבעים לבין רשות הטבע והגנים. ההסכם הועלה ע"י התובע על הכתב בהודעת דואר אלקטרוני מיום 11.3.15. עפ"י ההסכם, בתמורה להכנת חוות הדעת, לרבות עדותו של התובע בבית המשפט, ישולם לתובע שכר טרחה בסך 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. רבע מהסכום ישולם כמקדמה והיתרה תשולם בשמונה תשלומים – הראשון – עם מסירת חוות הדעת לנתבעים.

לטענת התובע, חוות הדעת נמסרה אף בטרם הגיע המועד, ובעקבותיה החלה מסכת של עיכובים בתשלום שכר הטרחה, באופן שהתובע נאלץ לרדוף אחר הנתבע 1, שהינו המנהל ובעל המניות של הנתבעת 2, לקבל את שכר הטרחה.

לטענת התובע, למרות העיכובים בתשלום שכר הטרחה, נאות הוא לבקשת הנתבעים לסייע לנתבעים, ללא תמורה, לערוך שינויים בחוות הדעת לצורך הצגתה בענין אחר של הנתבעים.

לטענת התובע, בסופו של דבר ועל אף כל הבטחות הנתבעים להסדיר את מלוא תשלום שכר טרחתו, נמנעו הנתבעים מלשלם את יתרת שכר הטרחה בסך 32,906 ₪ עד עצם היום הזה. מכאן התביעה, בה עותר התובע לקבלת יתרת שכר טרחתו בתוספת ריבית והצמדה, אגרה והוצאות.

הנתבעים דוחים את טענות התובע. לטענת הנתבעים, אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבע 1 באופן אישי, והגשת התביעה נגד הנתבע 1 נועדה להפעיל לחץ פסול לגביית החוב.

לטענת הנתבעים, לא השלים התובע את חוות הדעת ועל כן לא זו בלבד שהתובע לא זכאי לקבל את יתרת שכר הטרחה אלא שעל התובע אף להשיב חלק משכר הטרחה. לטענת הנתבעים, התובע ידע כי הכנת חוות הדעת תצריך השלמות רבות והמצאת מסמכים. כל נוסחי חוות הדעת שהגיש התובע היו בגדר טיוטות, והתובע אף לא צירף לכתב התביעה עותק חוות דעת מלאה וסופית.

לטענת הנתבעים, התשלומים ששולמו לתובע שולמו בשל לחצים של באי כח הנתבעים וכדי לרצות את התובע ולשמור על כבודו, אולם אין כל הצדקה לשלם לתובע את יתרת שכר טרחתו, אלא להיפך – על התובע להשיב חלק משכר הטרחה כאמור.