ת"ק 53260-09-16 יוסיפון נ' חברת מלוני השרון בעמ

1. לפניי תביעה כספית על סך 33,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

זוהי תביעה שלישית שהגיש התובע כנגד הנתבעת. להלן פירוט התביעות הקודמות שהוגשו:

התביעה הראשונה שהגיש התובע כנגד הנתבעת הייתה בת"ק 40233-04-16 (להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת תביעה זו טען התובע כי עשה מנוי שנתי לבריכה של הנתבעת וכן לטרקלין העסקים. נטען בתביעה הראשונה כי מחמת מצב בריאותי לא עשה התובע שימוש במתקני הנתבעת ועל כן, ביקש הפסקת המנוי. התובע טען, כי דמי המנוי לא הוחזרו לו וכי מגיע לו החזר של 75% מדמי המנוי, דהיינו סך 9,750 ₪.

בכתב ההגנה שהוגש בתביעה הראשונה, טענה הנתבעת כי התובע שילם עבור המנוי סך 4,700 ₪ בלבד וכי התובע פנה לנתבעת במכתב במסגרתו ביקש להקפיא את המנוי באופן רטרואקטיבי למעלה מ-3 שנים לאחר רכישת המנוי וכי התובע לא פעל על פי תנאי התקנון של הנתבעת.

ביום 18.8.16 נתן כב' הרשם הבכיר לכנר פסק דין בתביעה הראשונה, במסגרתו קבע כי הינו מעדיף את גרסת הנתבעת, אשר נתמכה בראיות, על פני גרסת התובע, אשר לא נתמכה בראיות. נוכח האמור, דחה כב' הרשם הבכיר לכנר את התביעה.

התביעה השנייה - התובע הגיש תביעה נוספת כנגד הנתבעת בת"ק 56793-06-16 (להלן: "התביעה השנייה"). בתביעה זו טען כי עשה מנוי לבריכה של הנתבעת, אשר הוצגה בפניו כבריכה ברמה של 5 כוכבים וכי התברר לו כי הבריכה היא ברמה של 2 כוכבים בלבד. בשל כך, תבע התובע 50% מן התשלום ששילם עבור המנוי לבריכה, דהיינו סך 5,500 ₪.

לאחר שמיעת הצדדים בדיון, נתן כב' השופט ויצנבליט ביום 20.9.16 פסק דין הדוחה את התביעה. בפסק הדין קבע כב' השופט ויצנבליט כי דין התביעה להידחות מכיוון שהתובע לא הוכיח את טענותיו בכתב התביעה בדבר מצבה של הבריכה במלון, ובכלל זאת טיב המים בבריכה או מצבם הסניטרי של השירותים. למעלה מן הנדרש, קבע כב' השופט ויצנבליט כי קיים כנגד התובע מעשה בית דין מסוג של השתק עילה, שכן טענותיו של התובע בדבר רמתה של הבריכה ומתקניה היו ידועות לתובע עוד בשנת 2012, והתובע יכול וצריך היה לרכז את מכלול טענותיו בתביעה הראשונה.

2.כאמור, זוהי תביעתו השלישית של התובע כנגד הנתבעת.

בתביעה דנן, טוען התובע כי ב-18.8.16 (דהיינו: בתביעה הראשונה), טען בבית המשפט כי שילם במהלך שנת 2012 סך של 7,500 ₪ עבור מנוי טרקלין עסקים ו-5,500 ₪ עבור מינוי שנתי לבריכה. התובע טוען, כי הנתבעת טענה בתביעה הראשונה כי התובע שילם רק 4,700 ₪, וכי בהעלותה טענה זו פגעה בשמו הטוב של התובע, אשר הינו רואה חשבון במקצועו. התובע טען עוד כי פסק הדין בתביעה הראשונה פורסם ופגע בשמו הטוב.