אלון נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ

תביעה ע"ס 33,400 ש"ח בגין נזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב איחור במסירת רכב שרכש מאת הנתבעת.

אין חולק כי ביום 9.7.2015 רכש התובע מאת הנתבעת רכב מסחרי מסוג "פולקסוואגן" אשר נועד לביצוע הסעות מסחריות, בסך כולל של 388,380 ש"ח.

ההסכם קובע כי תאריך ההגעה המשוער של הרכב הינו 9.7.2015.

עוד מוסיף ההסכם וקובע כי:

"הרכב ימסר לידי המזמין באתר המסירה המרכזי של היבואן או בסוכנות בה הוזמן עד 15 ימי עבודה (למעט ימי ו' וערבי חג) מעת שיחרור הרכב מהמכס וכפוף לביצוע מלוא התשלום"

אין חולק כי השלמת מלוא התמורה, כולל המע"מ היתה ביום 10.9.2015. לטענת הנתבעת ממועד זה יש למנות 15 ימי עבודה עד למועד המסירה, אשר מביאים אותנו, לטענת הנתבעת, ליום 25.10.2017.

אין חולק כי בפועל הרכב סופק ביום 5.11.2017 דהיינו, לטענת הנתבעת, באיחור של 11 יום.

התובע טוען כדלקמן:

א. הוא שילם את מלוא התמורה, פרט לרכיב המע"מ, עד ליום 5.8.2015. קשה היה לתאם מועד לביצוע תשלום רכיב המע"מ עם נציג הנתבעת, אשר התחמק מפניותיו על אף שביקש לשלם, ועקב דחיות המועד הנ"ל שולם רכיב המע"מ רק ביום 10.9.2015.

ב. כתוצאה מהתנהלות זו, שגרמה לאי קבלת הרכב כבר במהלך חודש אוגוסט 2015, לא הצליח לשכור נהג לביצוע הסכמי עבודה מול ספקים אשר היו אמורים לייצר לו הכנסה חודשית.

ג.במהלך תקופה זו ירד שיעור המע"מ מ – 18% ל – 17% ועל כן על הנתבעת להשיב לו את החלק היחסי של המע"מ בסך של 2,227 ש"ח.

בפתח הדברים יש לקבוע האם היה איחור במסירה.

ברור שהרכב לא יכול להשתחרר מהמכס ללא תשלום רכיב המע"מ – אשר משלים את תשלום התמורה כולה. לכן, ובשים לב לעובדה כי מלוא התמורה שולמה רק ב – 10.9.2015, ולאחר ספירת ימי העבודה בהתאם להסכם שבין הצדדים, הרי שהדבר מביא אותנו ל – 1.10.2017.

מאחר והרכב סופק ביום 5.11.2017 הרי שהמדובר ב – 35 ימי איחור, ולא רק 11 ימים כטענת הנתבעת.

לא אוכל לקבל את טענות התובע כי ביקש לשלם את יתרת התמורה עוד קודם ליום 10.9.2017 אך לא עשה כן עקב התחמקויות הנתבעת. אילו היה התובע רוצה לשלם את התמורה במלואה קודם למועד זה כל שהיה עליו לעשות הוא להגיע למשרדי הנתבעת ולשלם, ומרגע זה ואילך היה מתחיל מירוץ הזמנים החוזי. מאחר ולא עשה כן, הרי שמניין הזמנים מתחיל ממועד השלמת פירעון מלוא התמורה בפועל.

אוסיף, כי לכתב התביעה צורפה התכתבות דוא"ל מסועפת בין בנו של התובע לבין הנתבעת ולא אוכל לאמר שטענותיו של התובע נתמכות בה.

כמו כן, התובע כלל לא הוכיח את גובה הנזקים נגרמו לו כתוצאה מהאיחור בן ה – 35 יום. אין כל ראיות ברורות שתומכות בטענה זו אשר מצביעות, ולו לכאורה, על אומדן ההכנסה שנמנעה ממנו.

יחד עם זאת המדובר באיחור שאין להקל בו ראש באספקת רכב מסחרי שנועד לביצוע הסעות, וניתן להניח שנמנעה מהתובע הכנסה בת חודש ימים כתוצאה מכך.

אני מעמיד את הפיצוי בגין נזק זה, על דרך של אומדנא דדיינא, ע"ס של 10,000 ש"ח.