ת"ק 53201-06-14 ולנסי נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ

התובעת לקוחה של הנתבעת בחבילת "טריפל" הכוללת טלוויזיה בכבלים, אינטרנט וטלפון. התשלום החודשי מחולק לשלושת המרכיבים הנ"ל, ומסתכם בכ-350 ₪ (רכיב הטלפון משתנה בהתאם לשימוש).

התובעת שילמה דרך קבע בכרטיס אשראי המסתיים בספרות 1599. בחודש מרץ 2014 עודכן כרטיס אשראי חדש שמסתיים בספרות 1538, אך החיובים שהציגה הנתבעת בסך כולל 361.85 ₪ בוטלו (סעיפים 11, 12 לכתב ההגנה, ו-ת/1). הנתבעת פנתה לתובעת בעניין וביום 27/4/14 שילמה התובעת את הסכום 422.55 ₪, שחולק לשני תשלומים, לבקשתה, בכרטיס אשראי, שמספרו מסתיים בספרות 0707.

התובעת טוענת כי תשלום זה היה אמור לכסות את התשלום שלא כובד עבור חודש מרץ ואת תשלומי חודש אפריל, למרות זאת חוייבה יום אחרי כן בסכומים נוספים של 177.64 ₪ו-95.65 ₪. בכתב התביעה טענה התובעת כי הסכום העודף בו חוייבה היה 439 ₪, ובדיון תיקנה כי הסכום העודף הינו 307.60 ₪ (ת/1, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 13-14).

איני מוצאת חשיבות לייחוס התשלומים לחודשי שימוש, ואתייחס למועדי התשלומים, שהיו נהוגים לפני כן, כאשר התובעת היתה משלמת עבור טלויזיה ואינטרנט ביום ה-6 בכל חודש ועבור הטלפון ביום ה-26 בכל חודש.

לאחר שהתובעת הציגה את כל דפי חשבונות כרטיסי האשראי שלה לחודשים הסמוכים לחודש נשוא המחלוקת (ת/1), אני מוצאת כי התובעת שילמה בכרטיס 1599 ביום 6/3/14 (תאריך חיוב 2/4/14) עבור טלויזיה 215.82 ₪ ועבור אינטרנט 91.78 ₪, ולא שילמה ביום 26/3/14 עבור טלפון 49.42 ₪. ביום 6/4/14 לא שילמה התובעת וביום 27/4/14 שילמה בכרטיס 0707 (תאריך חיוב 2/5/14) סך של 422.55 ₪ וביום 28/4/14 סך של 177.64 ועוד 95.65 ₪, סה"כ 695.84 ₪. במועד זה היה על התובעת לשלם עבור טלפון, שלא שילמה ביום 26/3/14 ועבור התשלומים ביום 6/4/14 וביום 26/4/14 עבור כל חבילת ה"טריפל". פירוט החיובים לחודש אפריל לא הוצג ע"י הנתבעת בבירור, אך ברור כי מדובר בסכום כולל של כ-360 ₪.

הסיכום הינו כי התובעת שילמה בפועל עבור החיובים, שהיו אמורים להיות משולמים במרץ ואפריל את הסכומים 215.82 + 91.87 + 422.55 + 177.64 + 95.65 = 1,003.53 ₪. התשלומים שהנתבעת היתה זכאית לגבות מהתובעת, לפי כתב ההגנה, עד אותו מועד היו עבור טלויזיה 215.82 + 220.65 (436.47), עבור אינטרנט 91.78 ₪ לחודש (183.56) ועבור טלפון 49.42 ₪ לחודש (98.84), סה"כ עבור שני החודשים 718.87 ₪. מכאן שהנתבעת חייבה את התובעת ביתר בסך 284.66 ₪.

ההפרש בין התחשיב שערכה התובעת לזה שלעיל נובע מהעובדה שלא היו בפניי חשבוניות מפורטות, והתובעת ביקשה לראות את התשלומים ששילמה ביום 6/3/14 כתשלומים ביתר, בעוד שהיה עליה לערוך את החישוב מתוך הסכומים ששולמו מאוחר יותר. נראה גם כי בתשלום בסך 422.55 ₪ נכללה תוספת כלשהי, אחרת היה החיוב בגין טלויזיה צריך להיות זהה בשני החודשים. בכל מקרה ברור כי ב"קווים גסים" התשלום עבור חודשיים היה אמור להיות כ720-700 ₪ ונפרעו תשלומים של כ-1,000 ₪.

טעותה של הנתבעת נובעת, כנראה, מהנסיון לחייב את הכרטיס 1538, אך החיובים שנכשלו אינם מתוספים לחוב הקיים, אלא רק הוצגו והוחזרו. כבר ביום 25/3/14 היתה זכאית הנתבעת לחייב את התובעת בכל שלושת מרכיבי החבילה, מאחר והתשלומים עבור הטלויזיה והאינטרנט כובדו ביום 6/3/14 מהכרטיס המקורי, 1599.

לאחר שנקבע כי הנתבעת חייבה את התובעת בתשלום של כ-300 ₪ ביתר, לא הציגה תמלילי שיחות, אף לא תמציתן, הנערכת כידוע בכל החברות, המעניקות שירות לקוחות טלפוני, לא ענתה לשני מכתביה, ולא זיכתה אותה בסכום במשך חודשים ארוכים, נותר לקבוע מה הפיצוי הראוי.