ואקנין(אסיר) נ' אוהלי קידר

1.תביעה קטנה לפיצוי בגין ציוד של התובע אשר כפי הנטען אבד מהלך שהותו בבידוד.

התובע מציין בכתב התביעה מספר פריטים שאבדו לטענתו ומציין הערכת שווים (בדיון הוסיף וציין כי פריטים נוספים שלא צוינו בכתב התביעה אבדו אף הם, מבלי שצוין שווים).

הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח תביעתו, הן משלא הוכח כלל כי הפריטים הנטענים אכן היו ברשותו, נוכח התיעוד הקיים – רשימת פרטי ציוד שהובאו בביקור ורשימת רכישות בקנטינה, והן משכלל לא הוכח אובדנם.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, משלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.מהדיון שהתקיים בפני עלה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לנוכח בקשת התובע לא אופסן ציודו והופקד באפסנאות בית הסוהר, ולמעשה התובע העיד בפניי ברורות, כפי שאף עולה עוד מכתב התביעה, היפוכו של דבר, כי ביקש לקבל את ציודו אליו למקום שהותו בבידוד.

מעדות התובע בעצמו עולה כי הנתבע נאות לבקשתו והתובע מאשר כי הציוד אכן הובא אליו בפועל לפי בקשתו. אלא, שלטענת התובע הובא תחילה חלק מהציוד ורק שבוע ימים לאחר שהותו בבידוד הובאה יתרת הציוד, אך זו נמצאה חסרה בפריטים המוזכרים בכתב התביעה. יצוין כי טענה זו נטענה בפעם הראשונה בדיון, שכן בכתב התביעה נטען כי הציוד הושאר בתא והובא אליו לבידוד רק כעבור שמונה ימים (כאמור בדיון הוסיף התובע וציין פריטים נוספים שלכאורה אבדו, אולם מלבד העדר כל תימוכין לכך שהיו כאלה ברשותו, לא ניתן לקבל טענה זו משהועלתה באופן מתמיה ביותר רק בדיון).

מובן, כי משהורה התובע פוזיטיבית לנתבע כי מבוקשו הוא שציודו יוותר ברשותו מהלך תקופת הבידוד, ולא יאופסן, לא ניתן בסיסית להטיל על הנתבע אחריות לשמירה עליו.

זאת, אף משלא שוכנעתי ממהימנות עדות התובע ולא שוכנעתי על כן כי הציוד הובא אליו בשתי פעימות כטענתו, ומכל מקום לא הובאה בפני כל ראיה על כך.

4.כאמור, לא מצאתי כי ניתן לבסס הכרעה המקבלת את התביעה רק על יסוד טענות התובע, או על עדותו, גם נוכח שינוי הגרסה הן בדבר כמות הפריטים שנטען כי אבדו והן באשר לטענה כי הציוד הובא אליו בשתי פעימות, גרסאות ששונו והועלו רק במעמד הדיון, ולא נטענו כלל בכתב התביעה.