ת"ק 52890-01-17 כהן נ' הראל חברה לביטוח

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות.

התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מסוג ביטוח דירה ותחולתה. בין הפריטים המבוטחים – טבעת מזהב צהוב 18 קרט, במשקל 9 גרם, משובצת 12 יהלומים. בדו"ח הערכת תחולה שערך שמאי מטעם הנתבעת הוערכה הטבעת בסך של 15,600 ₪ (הדו"ח צורך לכתב התביעה).

בחודש יוני 2016 הטבעת אבדה. חברת הביטוח הכירה בכיסוי הביטוחי, אך שילמה לתובע סכום של 11,510 ₪ בלבד. מכאן התביעה. לטענת התובעים, זכאים הם להפרש בין הערכת השמאי לבין הסכום ששולם, וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש.

בדיון שהתקיים אמש שמעתי את טענות הצדדים, ולאחר ששקלתי את הנימוקים מכאן ומכאן ובחנתי את החומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, דין התביעה להתקבל באופן חלקי. בהתאם למצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק-הדין ינומק באופן תמציתי.

הנתבעת מתבססת על תנאי הפוליסה, הקובעים כי למבטח נתון שיקול הדעת לבחור באחת מכמה דרכי פיצוי, ובהן – החלפה בפריט מאותו סוג ואיכות של הפריט שאבד (סעיף 37.3 לז'קט הפוליסה). בהקשר זה מדגישה הנתבעת, כי לא חל בענייננו החריג הקבוע בסיפא של הסעיף הנ"ל – המכפיף את אפשרות ההחלפה להסכמת המבוטח – זאת משום שהמקרה דנן אינו בא בגדרי סעיף 15 לפוליסה. עוד מציינת הנתבעת, כי היא פנתה לתובע והציעה לו לקבל תכשיט דומה לפי המדדים הבאים: טבעת זהב 18 קרט במשקל 9 גרם משובצת 12 יהלומים של 10 נק' באיכות גבוהה, בעלות של 12,000 ₪. אולם, משדחה התובע חלופה זו וביכר לקבל פיצוי כספי, שולם לו הסכום של 12,000 ₪ (בניכוי השתתפות עצמית), בהתאם לזכותה של הנתבעת לפי הפוליסה.

טענתה של הנתבעת, כי בהתאם לתנאי הפוליסה רשאית היא, באופן עקרוני, לבחור בהחלפה של הפריט – לא נסתרה. גם הטענה כי בהיותה גוף גדול, אשר באפשרותו לרכוש תכשיטים בהנחה (בענייננו, 12,000 ₪) – נשענת על אדני ההיגיון. אולם בה-בעת, יש לזכור כי מימוש אפשרות ההחלפה צריך להתבסס על פריט מאותו סוג ואיכות של הפריט שאבד, ובענייננו לא שוכנעתי כי בהכרח כך הדבר. בעניין זה אציין שלוש נקודות מרכזיות. ראשית, התובע ציין בעדותו – ודבריו הותירו רושם מהימן – כי הוא בעל מקצוע בתחום היהלומים, וכי התכשיט שבו עסקינן יוּצר על-ידוֹ מאבנים מובחרות במיוחד. נציגת הנתבעת אמנם ציינה בדיון כי הפוליסה אינה מכסה ערך סנטימנטלי, אולם העובדה שמדובר בעבודת-יד תוך שימוש באבנים מובחרות במיוחד, היא מטבע הדברים בעלת משמעות בהערכת שוויו של התכשיט, ואינה מתמצה אך ורק בחיבור רגשי. שנית, בשונה מיתר התכשיטים שנכללו בדו"ח הערכת התכולה, אשר לגביהם צוינו במפורש נתונים כגון דרגת ניקיון וצבע, הרי שלגבי הטבעת נשוא התביעה נעדרים נתונים אלה. עניין זה אף צוין במייל שהגישה לעיוני הנתבעת, שנכתב על-ידי גורם מטעמה שהעריך את שווי התחלוף: "למרות ההערה כי המבוטח היה לוטש, שאר היהלומים בסקר מוגדרים H/VS ודוקא טבעת זו ללא כל תיאור – היה צריך להפנות את תשומת לב הסוקר). שלישית, נציגת הנתבעת נשאלה בדיון לגבי המדדים שלפיהם הוערך שווי הטבעת החלופית, ולאחר הפסקה בדיון ובירור שערכה, ניתנה תשובה כללית בלבד.

לאור האמור, לא נחה דעתי כי מלוא הנתונים הרלוונטיים נלקחו בחשבון בבואה של הנתבעת להעריך את שווי הטבעת החלופית, ולא שוכנעתי כי הפער של 3,600 ₪ בין ההערכה בדו"ח השמאי (15,600 ₪) לבין מחיר הטבעת החלופית (12,000 ₪) נובע אך ורק מיכולת הקניה של הנתבעת כגוף גדול. בהיעדר נתונים מבוררים, ובמסגרת הליך זה של תביעה קטנה, מצאתי לקבוע על דרך האומדן כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום נוסף של 1,800 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סכום נוסף של 1,800 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 350 ₪. לא מצאתי לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.