ת"ק 52845-10-13 ביתן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 5,762 ₪, בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 25.7.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעות הצהרים, בצומת הרחובות פנקס וברנדס בתל-אביב, והיו מעורבים בה, רכבו של התובע, המשמש כמונית, שהיה נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע") ורכב של הנתבעת 2, בו נהגה הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת 2"). בפתח הדברים אציין, כי המחלוקת בין הצדדים הינה הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת גובה הנזק.

כיצד התרחשה התאונה?

התובע טוען, כי במועד התאונה רכבו הוסע בנתיב הימני, ברחוב פנקס בתל-אביב. כשהחל לבצע פניה ימינה לכיוון רחוב ברנדס, עקף אותו רכב הנתבעת 2 משמאל, מנתיב הנסיעה המיועד לנסיעה ישר, ופגע ברכבו בצד הקדמי-שמאלי. גרסתו של התובע נתמכה בעדות רעייתו, הגב' גילה ביתן, אשר העידה כדלקמן:

"אני ישבתי לצד בעלי והלכנו להביא את אבא שלי מבית חולים. הייתה פניה ימינה, בעלי האט, הגב' מצד שמאל שלו היה לה ישר. ופתאום היא נכנסה בנו. היה שם רמזור. עצרנו. בעלי האט בשביל לפנות ימינה, זה מה שאני זוכרת. שמענו בום הסתכלנו לצד שמאל שלי וראינו את הגב' נתנה מכה".

הנתבעת 2 טוענת, כי הבחינה ברכב התובע עומד בצד ימין של רחוב פנקס, עם דלת פתוחה לכיוון המדרכה. כיוון שרכב התובע חסם לרכב הנתבעת 2 את נתיב הנסיעה הימני, עקף רכב הנתבעת 2 את רכב התובע משמאל, וכשמופע הרמזור בצומת התחלף לירוק, החל רכב הנתבעת 2 בביצוע פניה ימינה. או-אז, החל רכב התובע בנסיעה מצדי הכביש, ופגע ברכב הנתבעת 2 בחלק הימני-אחורי. וזו עדות הנתבעת 2, בבית המשפט:

"אני עובדת בפנקס כבר 15 שנה, יש בצד הימני של הרמזור לחמים בית קפה, ואנשים עוצרים ותמיד במסלול עם הפניה ימינה עומד איזה אוטו, אני באתי מרחוק וראיתי את המונית מצד ימין. הדלת נטרקה. פניתי שמאלה אני כבר עקפתי אותו ועם החלק האחורי... הבן אדם רק התחיל לנסוע. שנית, אני רציתי לנסוע אבל אין לי ברירה. מרחוק ראיתי את הרכב עומד או שהגב' קנתה שם לחם. אני אותתי הוא צודק שרטתי לו את הרכב, צילמתי ולצערי הרב גם הטלפון שלי הלך לאיבוד. אמרתי לאדם כי הוא אדם דתי ושלא יגזים בתביעה שלו. מה הוא אומר כי אני נכנסתי לו מתחת לגלגל, איך? אני עם כל האוטו הייתי בחוץ. ההגינות מחייבת, הוא עמד ולא רוצה להגיד כי אני עקפתי אותו. הוא עמד ברמזור. אני כשהגעתי לצומת כבר היה ירוק ולא היה אף אחד לא לפני ולא מאחורי".

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. לאחר שנדרשתי לכלל הראיות, לרבות לעדויות ולטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים, כך שהתובע יישא ב- 35% מהאחריות והנתבעת 2 תישא ב-65% לה. ניתוח חומר הראיות שהובא בפני מעלה, כי במועד התאונה נסעה אשת התובע עם התובע ברכב, על מנת להביא את אביה מבית החולים. אני מאמינה לאשת התובע, כי רכב התובע לא עצר בצד הדרך על מנת להוריד נוסעים. יחד עם זאת, לא מסתבר ומתקבל בעיני לקבוע כי רכב הנתבעת 2 ביצע עקיפה אסורה בתחום הצומת, אלמלא חסם רכב התובע את נתיב הנסיעה הימני-שלו. הנתבעת 2 העידה כי היא עובדת ברחוב פנקס כבר 15 שנים. נראה כי הנתבעת 2 מכירה היטב את נתיבי הנסיעה ברחוב פנקס ואין זה מסתבר לקבוע כי היא התבלבלה בבחירת נתיב הנסיעה המאפשר פניה ימינה. התובע לא ביאר בעדותו אם טרם הפניה ימינה לרחוב ברנדס, היה רכבו במצב עצירה, ולו למספר רגעים, מסיבה כזאת או אחרת. חסר ראייתי זה, פועל לחובת התובע. על יסוד התרחיש העובדתי המתואר, לא ברור מדוע בחרה הנתבעת 2 לבצע עקיפה אסורה בתחום הצומת, מתוך הנחה שגויה כי רכב התובע יוותר במצב עצירה, ולא יחל בנסיעה. הנתבעת 2 יכלה בנקל לצפור לתובע ולהמתין מספר שניות עד שיחל רכב התובע בנסיעה. ההחלטה של הנתבעת 2 לצאת לעקיפה אסורה בתחום הצומת, הינה החלטה מוטעית, ויש לה תרומה סיבתית משמעותית לקרות התאונה. חשוב לציין, כי טענת הנתבעת 2, לפיה החלה לבצע את מרבית הפניה ימינה, ורק אז רכב התובע החל בנסיעה ופגע ברכבה בצד הימני-אחורי, לא הוכחה, כלל וכלל. הנתבעת 2, בהגינותה הרבה, העידה, כי תמונות של מוקדי הנזק ברכבה היו מצויות במכשיר הטלפון הנייד שלה, אשר אבד. הנתבעת 2 הוסיפה והעידה כי רכבה נמכר זה מכבר.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת על התובע ועל הנתבעת 2, באופן שאחריות התובע הינה בשיעור של 35% ואחריות הנתבעת 2 הינה בשיעור של 65%.

שאלת גובה הנזק

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של השמאי ישעיהו ברקוביץ, מיום 22.8.13. בחוות הדעת אמד השמאי ישעיהו ברקוביץ את הנזק הישיר לרכב התובע, ללא מע"מ, בסכום של 4,130 ₪ ואת גובה ירידת הערך לרכב בשיעור של 1.25% בסכום של 1,166 ₪. אין חולק, כי התובע לא תיקן את רכבו בפועל במוסך.