טובול נ' משולמי ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.1.17. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 6,043 ₪ בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה כאשר עמדה בעצירה מוחלטת ברמזור ונפגעה מאחור על ידי רכב הנתבע 1. הנתבע 1 טען, מנגד, כי אף הוא עמד בעצירה מוחלטת ברמזור ונפגע מאחור על ידי רכב הנתבע 2 שהדפו לעבר רכב התובעת. הנתבע 2 טען, בתורו, כי נהדף מאחור על ידי רכב רביעי – וכי בשל כך נהדף על רכב הנתבע 2.

התובעת ובעלה, שנהג ברכב בעת התאונה, העידו כי לא ראו את הרכב הרביעי אליו התייחס הנתבע 2, וכי, כאמור, עמדו בעת התאונה ברמזור. שניהם תיארו בעדותם בבית המשפט כי חשו במכה אחת ברכבם. התובעת אישרה בעדותה כי הנתבע 2 טען לאחר התאונה כי נפגע על ידי רכב אחר.

הנתבע 1 העיד אף הוא כי עמד ברמזור בעת התאונה ולא ידע לתאר את מצבו של הרכב שהיה מאחוריו ושפגע בו. הנתבע 1 העיד כי חש במכה אחת מאחור ובמכה נוספת מלפנים.

הנתבע 2 טען, מנגד, כי התאונה לא ארעה בסמוך לרמזור אלא במרחק מהצומת ומהרמזור וכי האטת כלי הרכב נגרמה בשל תאונת דרכים קודמת שהיתה במקום. הנתבע 2 לא ידע למסור פרטים מזהים כלשהם אודות הרכב שנטען כי היה מאחוריו, טען כי רכב זה הדפו קדימה (בדחיפה, לא במכה, לגרסתו) והדגיש כי לרכבו שלו לא נגרמו נזקים בתאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסת התובעת והנתבע 1 – ולפיה התאונה ארעה בשעה שעמדו ברמזור בעצירה, וכי רכב הנתבע 1 נפגע מאחור על ידי רכב הנתבע 2 שהדפו. גרסה זו הוצגה באופן אחיד על ידי התובעת, בעלה והנתבע 1, והיא נתמכת בכך שחשו במכה יחידה (ולו היה הנתבע 2 מצטרף לתאונה קיימת של הנתבע 1 עם רכב התובעת סביר כי היו התובעת ובעלה חשים בשתי מכות ברכבם). לא מצאתי כי היה בידי הנתבע 2 להוכיח את גרסתו בדבר מעורבותו של רכב רביעי באירוע, ואף אם טען כך מיד לאחר התאונה הרי שלא עלה בידו להציג ראיות תומכות או פרטים של אותו רכב נוסף. העובדה כי התובעת והנתבע 1 תמימי דעים באשר למיקום התאונה (בסמוך לצומת ולרמזור) בשונה מגרסת הנתבע 2 מחזקת אף היא את המסקנה ולפיה יש להעדיף את גרסתם לאירוע.

אני קובע, לפיכך, כי הנתבע 2 הוא האחראי לקרות התאונה ועליו לשאת לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו. משצורפה הנתבעת 4 לתביעה כנתבעת נוספת, כמבטחתו של הנתבע 2, דין התביעה נגדה להתקבל גם כן.

רשמתי לפני את הנטען בדבר מיקום הנזק על גבי רכב התובעת ואי ההתאמה הנחזית בינו ובין רכב הנתבע 1. אמנם אופי ומיקומו הנזק אינו נטול ספקות, אולם משנתמכה התביעה בחוות דעת שמאי ובהיעדר חוות דעת נגדית או חקירה של השמאי בדיון שהיה בה כדי לפגום בחוות דעתו, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח אף רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים 2 ו-4 לשלם לתובעת סך של 6,043 ₪ וכן את אגרת התביעה בסך 60 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

התביעה נגד הנתבע 1 (וכפועל יוצא מכך נגד חברת הביטוח שלו, הנתבעת 3) נדחית ללא צו להוצאות.