ת"ק 52727-05-14 שרעבי נ' גרין דיזיין מארקט בע"מ ואח'

בעניין: בקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית

1.ביום 28/5/14 הגישה התובעת לבית המשפט בפתח תקווה תביעה על סך 1,600 ₪ נגד משרד עורכי הדין ניסים את כהן ניסן (להלן: "משרד עורכי הדין") בגין משלוח דרישת תשלום בשם המבקשת בסך של 812 ₪ עבור שירותי תוכן ומידע באמצעות רשת האינטרנט. התובעת טוענת כי שילמה 667 ₪ למשרד עורכי הדין מתוך חוסר הבנה, לחץ וחרדות. התובעת מבקשת להחזיר לה את הסכום ששילמה בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש והטרדה. התובעת מצרפת את מכתב הדרישה ואת הקבלה המתעדת תשלום בסך של 667 ₪ ומכתב של עורכי הדין לפיו התיק שנפתח נגדה נסגר.

2.בעקבות בקשה של משרד עורכי הדין להעברת מקום הדיון ובעקבות בקשה של התובעת להוסיף את המבקשת כנתבעת נוספת, ניתנה החלטה ביום 17/10/14 המורה על תיקון כתב התביעה, העברת הדיון לבית משפט זה ומתן היתר ייצוג על ידי עורך דין לתובעת.

3.ביום 8/9/14 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן אשר כלל צירוף של המבקשת כנתבעת נוספת. בנוגע למשרד עורכי הדין נטען כי המשרד הטריד ללא הרף את התובעת ואף איים עליה בצורה שאינה הולמת משרד עורך דין.

4.משרד עורכי הדין הגיש עוד ביום 27/7/14 כתב הגנה במסגרתו ביקש לדחות את התביעה נגד משרד עורכי הדין.

5.ביום 19/10/14 הגישה המבקשת כתב הגנה מפורט.

6.ביום 5/11/14 הוגשה הבקשה שבפניי לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. נטען כי כאשר מתעמקים בכתב התביעה עולה כי הסעד הסמוי אך המרכזי הוא סעד הצהרתי לביטול הסכם הפשרה בעילה חוזית של פגם בכריתתו. המבקשת מפנה לפסיקה לפיה בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת סעד הצהרתי שכזה.

7.ההחלטה המורה על הגשת תגובה עד 5/12/14, הומצאה לתובעת ביום 11/11/14 ולמשרד עורכי הדין ביום 9/11/14. כיוון שלא הוגשה תגובה, התיק בשל למתן החלטה על בסיס האמור בבקשה.

8.אני מקבל את טענת המבקשת לפיה למעשה מדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הסכם הפשרה שהושג בין התובעת לבין משרד עורכי הדין לסגירת התיק שנפתח כנגד התובעת בשם המבקשת תמורת תשלום בסך של 667 ₪. במובן זה המקרה שלפניי דומה עד כדי זהות לפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב

בת.ק. 8333-07-14, נתן נ' אי.קיו.טק , אליו הפנתה המבקשת במסגרת בקשתה. באותו מקרה לאחר דיון במעמד הצדדים קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי אין לו סמכות עניינית לדון בתביעה להחזרת סכום ששולם על ידי התובע תחת מחאה של איומים משום שמדובר למעשה בתביעה למתן סעד המצהיר על העדר חוב וכן בתביעה לביטול הסכם פשרה שגובש בין הצדדים בשל פגם בכריתת ההסכם. באותו מקרה החליט בית המשפט למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. במקרה שלפניי אני סבור כי ניתן ואף ראוי להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. יוזכר לעניין זה כי נושא התביעה שלפניי נזכר במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית של המועצה הישראלית לצרכנות שעודנה תלויה ועומדת כנגד מספר נתבעים לרבות המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ת.צ. 29489-07-14. בנסיבות אלו, תשקול התובעת האם להמשיך בהליך בו פתחה בבית משפט השלום על כל המשתמע מכך או שמא לבקש למחוק את התביעה ולמצות את זכויותיה במסגרת אותה תובענה ייצוגית.