ברעם נ' הסתדרות העובדים החדשה

בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, לחילופין להעבירה לערכאה השיפוטית המוסמכת.

עסקינן בתביעה שהגיש התובע דכאן להחזר דמי חבר שגבתה ממנו הנתבעת במהלך התקופה המתחילה בחודש ינואר 2012 ועד לחודש מאי 2017. כעולה מכתב התביעה, החלטת התובע לתבוע החזר דמי החבר נפלה לאחר שלא הורשה להצביע בבחירות להסתדרות שהתקיימו ביום 23/05/2017. לטענת התובע, נמסר לו על־ידי ועדת הקלפי כי שמו לא מופיע בספר הבוחרים ומשום כך אין לו זכות להצביע.

הנתבעת הגישה בקשתה האמורה לסילוק התביעה על הסף ובה היא טוענת כי הסמכות הבלעדית לדון בתביעה בכגון דא נתונה לבתי הדין לעבודה תוך שהיא מפנה להוראת סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

הוריתי על הגשת תגובת התובע לבקשת הסילוק, והלה אכן הגיש תגובה מטעמו אך הוא כלל לא התייחס לגוף הבקשה ולטענת היעדר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה, אלא התמקד בכך שהבקשה הוגשה על־ידי עורכי דין מלשכת היועץ המשפטי של הנתבעת כפי שמופיע בכותרת הבקשה וזאת חרף העובדה שבבית המשפט לתביעות קטנות אנו נמצאים.

יתכן שיש צדק מסוים בטרונייתו של התובע ועל כך הערתי עוד בהחלטתי מיום 05/07/2017 שבה הוריתי על הגשת תגובת התובע לבקשת הסילוק, ואולם חשוב לציין כי אין בחוק בתי המשפט איסור על בעלי דין בתביעות קטנות לקבל ייעוץ מעורכי דין ובלבד שאלה לא ייצגו אותם בהליכים בפני בית המשפט לתביעות קטנות, אלא אם ניתנה רשות בית־המשפט לכך [ראו סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984].

מכל מקום, מאחר ובטענה הנוגעת לסמכותו העניינית של בית־המשפט עסקינן, אזי שומה על בית־המשפט לבדוק את העובדות ולברר מיוזמתו אם מוקנית לו סמכות עניינית לדון בתביעה שלפניו, אם לאו. יתירה מזו, אף אם הסכימו הצדדים להתדיין בבית־משפט מסוים, אין בהסכמה שכזו כדי להקנות לאותו בית־המשפט סמכות עניינית מקום שהמחוקק מסר את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת [ראו חיבורו של כב' השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, תשע"ו-2015), בעמ' 36].

בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 נקבע כי:

(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

....

(4) תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה;