ת"ק 52599-07-14 בר נ' קוט

בכתב התביעה טוען התובע כי בשלהי שנת 2008 הלווה לנתבע, חברו לעבודה, סך של 5,000 ₪ וזה הבטיח להחזיר לו את סכום ההלוואה מיד כשהתובע ידרוש זאת הימנו.

לאחר כשנה ביקש התובע מן הנתבע כי יחזיר לו את ההלוואה אך הנתבע לא עשה כן.

אף לאחר מכן, לאחר שהתובע לקה בליבו ועבר ניתוח – דרש מן הנתבע את החזר כספו אך זה סירב.

בכתב ההגנה אישר הנתבע כי התובע אכן הלווה לו בשנת 2008 הלוואה בסך של 450 יורו ו-350 דולר אך לאחר 6 חודשים החזיר לו הנתבע את מלוא ההלוואה.

הנני נותנת אמון בדברי עדותו של התובע כי אכן הלווה לנתבע את הסך של 5,000 ₪ וכי הנתבע לא החזיר לו דבר על חשבון ההלוואה.

עדותו של התובע מתאשרת בדברי העד מר טנגיס בזוקשוילי, מי שממונה על שני הצדדים במקום עבודתם, כי ניסה לפשר בין הצדדים וכי במהלך פגישתו עמם, הסכים הנתבע "לשלם חלק מהכסף במזומן וחלק בתשלומים. זאב ביקש שיקים ולנתבע לא היה שיקים ולא רצה לתת שיקים. בזה זה התפוצץ ואני כבר לא יודע מה קרה אחרי זה" (עמוד 3 שורות 27-29 לפרו').

הנני נותנת אמון אף בדברי עדותו של עד זה.

אינני מקבלת את דברי עדותו של הנתבע כאילו החזיר לתובע את מלוא כספי ההלוואה והנני דוחה אותם.

עדותו של הנתבע לעניין החזרת ההלוואה הייתה כללית, חסרת כל פירוט ואף בעלת סתירות פנימיות. הנתבע לא ידע לומר מתי החזיר וכיצד החזיר, אם בתשלומים אם לאו. הנתבע אף טען בישיבת בית המשפט הראשונה כי במפגש אצל העד מר טנגיס בזוקשוילי הציע העד לנתבע כי ישלם לתובע 1,000 ₪, כדי שיסגרו את העניין, אך העד שלל טענה זו של הנתבע (עמוד 4 שורות 9-10 לפרוטוקול).

זאת ועוד; למרות שבכתב ההגנה ואף במהלך שתי ישיבות בית המשפט טען הנתבע כל העת כי החזיר לתובע את מלוא ההלוואה, הרי שבסיומה של ישיבת בית המשפט השנייה, במהלך עדותו בבית המשפט, אישר הנתבע כי נותר חייב לתובע סכום של 1,500 ₪, אותו הציע לשלם לתובע ב-3 תשלומים של 500 ₪ לחודש, אך התובע סירב. (עמוד 4 שורות 30-32 לפרוטוקול).

לא מצאתי כי יש משמעות לאישור שהגיש הנתבע לבית המשפט ואשר סומן נק/1, כאשר הנתבע לא העיד כלל כי שילם לתובע את ההלוואה מכספי אותם פיצויים אלא טען כי הפריש מדי פעם ממשכורתו כספים, לצורך החזר ההלוואה.