ת"ק 52592-07-15 אלדין נ' גיל

התובע (בעלי הרכב) הגיש תביעה נגד הנתבעת, שלטענתו פגעה ברכבו עת חנה.

לטענת התובע, סימני הפגיעה ברכבו וברכבה של הנתבעת מוכיחים את אשמתה. הנתבעת מכחישה מכל וכל כי פגעה ברכבו של התובע .

לאחר ששמעתי את הצדדים התבררה התמונה הבאה:

1. בנו של התובע העיד כי למד בטכניון בתקופה הרלוונטית (9/12/14) , והחנה את רכבו סמוך למגוריו. ביום התאונה , בשעות אחר הצהריים, הוזעק לחניה על מנת להזיז את רכבו ואז גילה כי רכבו נפגע. באותו שלב גילה בנו של התובע כי רכבה של הנתבעת חונה מאחוריו וראה סימני פגיעה גם אצל הנתבעת. עוד ראה כי רכבו אינו חונה בצורה בה החנה את הרכב והסיק כי הרכב הוזז עקב פגיעת רכבה של הנתבעת.

בנו של התובע הזעיק את הביטחון , שהזעיקו את הנתבעת.

2. הנתבעת העידה כי הגיעה לעבודתה בטכניון באותו יום, בשעות הצהריים ובסביבות השעה 17.00 סיימה לעבוד, ובדרכה לרכבה התקשרו אליה מהביטחון. כאשר הגיעה לרכבה טען בנו של התובע כי פגעה בו. הנתבעת הכחישה את הטענה .

3. הנתבעת העידה כי כאשר חנתה לא היתה כל צפיפות בחניה וכי תלונתו של התובע במשטרה נסגרה.

4. התובע הגיש תמונות של שני הרכבים, הנתבעת הראתה תמונות באמצעות מחשבה האישי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להדחות.