ת"ק 52579-03-15 ורדי נ' סלקום ישראל בע"מ

תביעה לפיצויים בגין הטרדות טלפוניות בסכום של 11,000 ₪.

רקע עובדתי וטענות

1.התובע טוען שמזה זמן רב (שנים) הנתבעת מטרידה אותו, ונציגיה שבים ומתקשרים אליו כדי לשכנעו לרכוש את מוצריה. שיחות הטלפון נמשכות למרות בקשותיו החוזרות ונשנות להימנע מליצור עמו קשר טלפוני.

לטענת התובע שיחות הטלפון הן "הטרדה" בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982 ("חוק התקשורת") ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 ("חוק הגנת הפרטיות"). בנוסף, הנתבעת מתרשלת כלפיו, מפרה חובה חקוקה ונוהגת בחוסר תום לב.

2.התובע צרף לתביעתו תמלילים של שתי שיחות טלפון: האחת מיום 18.05.14 והשנייה מיום 02.02.15 (נספחים ג' ד' לכתב התביעה). בעדותו טען כי היו שיחות נוספות שאינן מפורטות בכתב התביעה, אף שאין לו פרטים לגביהן (עמ' 1 שורות 22 – 23). התובע מדגיש כי מעולם לא נתן הסכמתו לפניות הנתבעת, ולהיפך, הוא שב וביקש ששמו יוסר מרשימת התפוצה.

3.אין זו הפעם הראשונה שהתובע מגיש נגד הנתבעת תביעה כספית; קדמה לתביעה דנן תביעה נוספת, אף היא בגין הטרדות טלפוניות, וגם בה טען התובע שהוא מקבל שיחות טלפון מטרידות (ת.ק. 17177-10-13). באותה תביעה חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 5,000 ₪. לטענת התובע, למרות פסק הדין שניתן באותו הליך, ממשיכה הנתבעת להטרידו, לפיכך ועל מנת להרתיעה, יש לפסוק לחובתה פיצוי משמעותי.

4.הנתבעת מודה בקיום שתי השיחות האמורות, אך טוענת שלפחות באחת מהן (שיחה מיום 02.02.15) נטל התובע חלק פעיל, ביקש פרטים ואינפורמציה, ואין מדובר בשיחה מטרידה.

הנתבעת טוענת כי היא מודעת לכך שהתובע אינו מעוניין לקבל שיחות, והיא פועלת ככל יכולתה למנוע שיחות אלו, לרבות נקיטה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. עם זאת התובעת אינה יכולה להבטיח חסימה מוחלטת, ויתכן ומשום כך נתקבלו שתי השיחות.

5.הנתבעת חולקת על הטענה כי נתקיימו שיחות נוספות, וטוענת כי אלו לא הוכחו. לאור זאת, וכאשר מדובר בשתי שיחות בודדות על פני תקופה ממושכת, אין הן נחשבות כהטרדה. עם זאת, ואף שהנתבעת סבורה שאין ממש בטענות התובע, היא הציעה לו פיצוי כספי הוגן, אך הוא דחה הצעתה.

דיון

6.דין התביעה להידחות. הגעתי למסקנה שבהתאם לעובדות שהוכחו, גם אם נגרמה לתובע אי נוחות, אין היא מגיעה כדי הטרדה או הצקה ואין היא מזכה בפיצוי.

7.התובע טען לשיחות טלפון רבות, אך הוא לא הוכיח טענותיו. הראיות היחידות שהוגשו הם תמלילים של שתי שיחות טלפון, ומעבר לתמלילים אלו לא הוכח דבר. התובע לא ידע למסור כל פרטים לגבי השיחות הנוספות להן הוא טוען, אף לא את מספרן. התובע גם לא המציא כל ראיות לביסוס טענותיו, כגון תדפיס שיחות נכנסות, ולמעשה גרסתו נסמכת כל כולה על עדותו שלו, שאף היא אינה אלא עדות כללית בלבד. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בכל ראייה. בנסיבות אלו, כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות, יש לנקוט לגביה משנה זהירות, ואין בה לבדה כדי להרים את הנטל המוטל על התובע להוכיח טענותיו.

8.התוצאה היא שיש לקחת בחשבון רק את שתי השיחות שהוכחו, ועל בסיסן יש לבחון את טענת התובע להטרדה.

עיון בתמלילי השיחות מעלה כי בשיחה הראשונה התובע מתלונן וקובל על שהתקשרו עמו בניגוד לרצונו (שיחה מיום 18.05.14; אמנם בכותרת התמליל נכתב 18.05.15, אך מדובר בטעות, מאחר וכתב התביעה הוגש עוד בחודש מרץ 2015, וראה גם סעיף 6 לכתב התביעה). בשיחה השנייה, התובע מגלה עניין רב בהצעות המועלות בפניו, ולכאורה לא עולה שהיא מטרידה את התובע (שיחה מיום 02.02.15). אמנם בעדותו טען התובע כי ניהל את השיחה בדרך זו על מנת לדלות את פרטי הנציגה עימה שוחח, אך טענה זו עלתה לראשונה רק בחקירה הנגדית ובתגובה לטענות הנתבעת.

התמונה העולה היא כי למרות טענות להטרדות חוזרות ונשנות, בוצעו רק שתי שיחות בהפרש של 9 חודשים, כאשר לגבי השיחה המאוחרת, התמונה אינה ברורה. לזאת יש להוסיף כי בין הצדדים התנהל הליך קודם, ובמסגרתו פוצה התובע על כל שיחות הטלפון שהתקיימו עד אותו מועד. פסק הדין ניתן ביום 07.01.14 ולפיכך אין מקום להתחשב בטענות על הטרדות רבות שנים.

9.הפסיקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, עשויות שיחות טלפון כפויות להיחשב כהטרדה בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות (לעניין סעיף 30 לחוק התקשורת ראה רע"פ 10462/03 הלינור הראר נ' מדינת ישראל; ולעניין חוק הגנת הפרטיות ראה למשל ת.ק (ת"א) 21594-08-14 טל ברבי נ' יוסף קרסו והאסמכתאות שם). יש להעיר כי בכל הקשור לסעיף 30 לחוק התקשורת, מדובר בסעיף הקובע איסור פלילי, וכדי להחילו על תביעה אזרחית, יש להוכיח גם כי נתקיימו יסודות עוולת הפרת חובה חקורה.

10.עם זאת, ואף שעקרונית אין לשלול עילה לתביעה, התמונה העובדתית שהוכחה אינה עולה כדי "הטרדה", לא לפי חוק הגנת הפרטיות ולא לפי סעיף 30 לחוק התקשורת. שתי שיחות טלפון שהתקיימו בהפרש של תשעה חודשים, ואשר תוכנן הוא מתן הצעות שיווקיות, אינן יכולות להיחשב כהטרדה. אין בהן כדי ליצור את אותה אי נוחות הגורמת ללחץ, למבוכה, לדאגה ולפגיעה בשלווה העולים כדי הטרדה (רע"פ 10462/03 הנ"ל), או משום פגיעה בפרטיות או בצנעת חייו האישיים של אדם (ד.נ. 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ. ועקנין).

11.הנתבעת הרחיבה טיעוניה לגבי כך שאין תחולה לסעיף 31א לחוק התקשורת (המכונה "חוק הספאם"). לא מצאתי לנחוץ לבחון טענותיה, שעה שהתובע הבהיר כי הוא אינו מבסס תביעתו על הוראה זו (עמ' 1 שורה 201; עמ' 3 שורה 32), שגם לא נכללה בכתב התביעה. מעבר לדרוש אעיר, כי לכאורה סעיף 31א לחוק התקשורת אכן אינו מתייחס לשיחות טלפוניות יזומות.