רוזן נ' פפרני

1.לפניי תובענה נזיקית, במסגרתה מבקשת התובעת לחייבת את הנתבע, שופט בביהמ"ש לענייני משפחה כאן, בתשלום הסכום המירבי לתביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות, בגין נזקים שלשיטתה נגרמו לה בעקבות החלטות אשר ניתנו על ידו במסגרת תפקידו כאמור.

2.לאחר שעיינתי היטב בכתב התביעה ובנספחיו נחה דעתי כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף, ללא צורך בתגובה.

3.סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע:

"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

בהתאמה, נהנה אדם הממלא תפקיד שיפוטי, והנתבע בכלל אלו, מחסינות מפני תביעת נזיקין בשל נזק שנגרם בעקבות החלטה שנתן במסגרת תפקידו השיפוטי, חסינות בגינה יש לדחות את התובענה שהוגשה נגדו על הסף.

בהקשר זה נקבע כי שיקולי מדיניות משפטית רחבים מצדיקים מתן הגנה כאמור על ממלאי תפקיד שיפוטי, "מפני זעזועים ואי-יציבות", וכי "חשיפתו של נושא משרה שיפוטית או בורר לסכנת תביעה אישית היא סכנה מוחשית העלולה לפגוע במהלכה של מלאכת ההכרעה במחלוקת, לחשוף אותה למערכות לחצים והשפעות, ובסופו של יום לפגוע באינטרס ציבורי רב חשיבות. זהו הטעם שבגללו ניתנה חסינות אזרחית מלאה לנושאי תפקיד שיפוטי, כעולה מסעיף 8 לפקודת הנזיקין" (ר' רע"א 6830/00 ברנוביץ' נ' תאומים, פורסם בנבו, ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

4.זאת ועוד - עיון בכתב התביעה שלפניי מלמד כי לשיטת התובעת נגרמו לה נזקים בין היתר בדמות הוצאות משפט, בין בשל חיובים שחויבה בהם על ידי הנתבע, ובין בשל הצורך בהגשת ערעורים ובקשות רשות ערעור על ההחלטות. לשיטתה, בנוסף על כל אלו נגרמו לה נזקים בשל הצורך בהתייצבות לדיונים כפי שנדרשה על ידי הנתבע, וכן בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל החלטות חד צדדים שניתנו לשיטתה על ידי הנתבע. עוד עולה מכתב התביעה כי לשיטת התובעת גילה הנתבע משוא פנים לטובת הצד שכנגד, בניגוד להצהרותיו בראשית הדיון בתובענות, ובשל היכרות (קרובה, כפי שלשיטתה התבררה לה בדיעבד) בין הנתבע לבין ב"כ הצד שכנגד.

5.מעיון בכתב התביעה ובנספחיו נראה כי התובעת בחרה שלא להגיש בקשה סדורה לפסילתו של הנתבע (ואם הגישה בקשה כאמור, תוצאותיה לא הובאו לפניי במסגרת תביעה זו, ולא ברור אם הוגש ערעור על ההחלטה בעניין זה), אף שזהו ההליך הנכון במסגרתו ראוי היה כי הנתבעת תפעל, ככל שבפיה טענות לעניין קיומו של משוא פנים.

6.יובהר כי עצם קיומה של היכרות קודמת בין הנתבע לבין עו"ד המופיעים מולו, כלשעצמה, אינה מלמדת בהכרח על קיומו של משוא פנים, ושופט מוחזק כמי שידע להפריד בין ההליך המשפטי המתנהל לפניו לבין יחסיו האישיים, לפסול עצמו מלדון בתובענה מקום שהדין או הנסיבות מחייבים זאת, ולהמנע מפסילה כאמור מקום שאין בליבו חשש ממשי לקיומו של משוא פנים.