עלי נ' גאנם

לפניי תובענה כספית על סך 11,000 ₪ שעניינה בדרישת התובע להחזר כספים ששולמו לנתבע בגין עבודות שלא ביצע, תוך מצג שווא והתחזות לכאורה, בעניין של התקנת מונה וחיבור בית התובע לחשמל.

להלן בקצרה טענות הצדדים;

לטענת התובע- ביום 28.7.2016 הגיע הנתבע לביתו, לאחר תיאום עם אחיו וזאת לשם בדיקת הבית וחיבורו לחשמל באופן עצמאי וכן התקנת מונה חשמל. לצורך ביצוע העבודה האמורה דרש הנתבע סך של 5,000 ₪ כאשר 2,000 ₪ שולמו בו במועד והיתרה נדרשה על ידו לאחר ביצוע העבודה. כמו כן, לצורך העברת מונה החשמל מביתה של אחותו של התובע לפילר שמחוץ לבית, שילמה אחות התובע לנתבע סך של 1,000 ₪ כמקדמה והתחייבה לתשלום היתרה בסיום. הנתבע קיבל לידיו בסך הכול 3,000 ₪ ומעולם לא ביצע את עבודת החשמל האמורה, ומשכך נאלץ לפנות לחברת החשמל לצורך הסדרת אספקת החשמל והתקנת המונה בביתו. כתוצאה מהמבואר לעיל הגיש התובע תביעתו כאן להחזר סך של 3,000 ₪ וכן דורש פיצוי נוסף בסך של 8,000 ₪ בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמו לו. יצוין כי בעקבות טענת התובע אודות מרמה והתחזקות הנתבע לעובד חשמל, הוגשה תלונה במשטרה.

לטענת הנתבע- דין התביעה להידחות במלואה, וזאת שעה שאין כל יריבות בין הצדדים. לטענתו, אכן על רקע חברות בין האחים שימש כגורם מתווך בין התובע לחברת החשמל מכיוון שיש לו קשרים בחברה אולם מעולם לא לקח לידיו כסף וכל שעשה היה לסייע לתובע עקב הסרת מונה החשמל, שהותקן שלא כחוק, מביתו. במידה וחברת החשמל הייתה נעתרת לבקשת התובע, בסיוע הנתבע, להחזיר את מונה החשמל שהוסר, היה על התובע לשלם סך של 1,500 ₪ לחשמלאי פרטי לביצוע התוכנית וכן סך של 541 ₪ לחברת החשמל עבור ביצוע הבדיקה. שעה שלא ניתן היה להחזיר את מונה החשמל, בהתאם להוראות חברת החשמל, לא שילם התובע כסף לאף גורם, אף לא לנתבע.

לעניין התלונה שהוגשה במשטרה טוען הנתבע כי נסגרה מסיבת חוסר אשמה פלילית.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 11.12.17, מצאתי כי דין התביעה להידחות במלואה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

1. מן המפורסמות כי נטל ההוכחה בעניין זה מונח לפתחו של התובע, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" (משנה בבא קמא ג יא). יפים לכך דבריה של כבוד השופטת ש' שטרסבורג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" (פורסם בנבו):

   "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי".