ת"ק 52326-06-14

כללי

1. תביעה לפצות את התובעים בסך של 19,810 ₪ בגין הפרת הסכם אירוח שכרתו עם בית מלון שבבעלות הנתבעת.

    

   עיקר טענות הצדדים

    

2. התובעים טוענים בכתב תביעתם, בין השאר, כי כרתו ביום 13.2.13 עם הנתבעת הסכם לאירוח קבוצת אורחים חרדים לשבת, בבית המלון שבבעלות הנתבעת (להלן: "המלון"). לפי ההסכם, האירוח היה מיועד לימים 2.7.13 – 4.7.13 לקבוצה המונה 200 אורחים (להלן: "ההסכם"). התובעים שילמו מקדמה בסך 10,000 ₪. לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם, במובן זה, היא לא דאגה מראש לאיכות וטיב השירות שביקשו במסגרת ההסכם לקבל עבור קבוצת האורחים מטעמם, ולכן נאלצו בתחילת חודש יוני 2013 להודיע על ביטול ההסכם. עקב ההפרה האמורה, התובעים עותרים לפצות אותם בגין נזקיהם: סך של 10,000 ₪ ששולם כמקדמה לנתבעת; סך של 950 ₪ בגין הוצאות פרסום; סך של 360 ₪ בגין ביטולים; סך של 1,000 ₪ החזר הוצאות עבור שירותי עורך-דין; סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן סך של 2,500 ₪ שהוא ריבית עבור עיכוב הכספים.

    

3. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה ומאשרת כי נכרת הסכם אירוח עם התובעים ושולמה בעטיו מקדמה בסך של 10,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובעים הפרו את ההסכם וביטלו אותו באופן חד-צדדי כארבעה חודשים לאחר שנחתם וכשלושה שבועות לפני האירוח. התובעים ביטלו את ההזמנה במועד מאוחר ובניגוד להסכם ולכן עליהם לשאת במלוא החיוב עבור האירוח. הנתבעת מכחישה כי הפרה את ההסכם, לטענתה, עשו התובעים ככל יכולתם לחמוק מקיום ההסכם. הנתבעת אומדת את נזקיה בכ-45,000 ₪ מעבר למקדמה ששילמו התובעים. הנתבעת טוענת כי התביעה אינה מגלה עילה.

    

   דיון והכרעה

    

4. לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם, ממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.