ת"ק 52236-03-14 קאופמן נ' ברנט

בפני תביעה על סך של 21,000 ₪.

טענות התובע:

התובע טען כי הוא מכר לנתבע מכונת כיפוף ומכונת גליוטינה בעלות של 21,000 ₪ אך החוב לא שולם עד היום, חרף הפניות לנתבע.

טענות הנתבע:

הנתבע טען כי הוא עבר במקרה ליד עסקו של התובע והתעניין בשתי המכונות שהיו על המדרכה.

התובע אמר לו כי הוא מעוניין למכור את המכונות כי אין לו מקום בעסק וכי הוא עלול לקבל קנס מהעירייה. התובע דרש עבור שתי המכונות 10,000 ₪ והנתבע הסכים. במוצאי שבת הגיע הנתבע ביחד עם אחיו ועם מוביל , המכונות הועמסו והנתבע שילם לתובע סך של 10,000 ₪ במזומן. הנתבע ביקש מהתובע תעודת משלוח שתלווה את הסחורה והתובע השיב לו "אין לי כלום כרגע עלי" והבטיח להנפיק חשבונית ביום א'. הנתבע לא רצה להפריע לתובע במהלך הארוחה המשפחתית והחליט להמתין עד יום א' . ביום א' שוחח הנתבע עם התובע ודרש להוציא חשבונית מס אך התובע השיב לו שאין הוא יכול כרגע. הנתבע התייעץ עם רואת החשבון אשר ציינה בפני שבאפשרותו להתלונן על התובע ברשויות המס. הנתבע לא רצה להתלונן על התובע כי מדובר באיש מבוגר ולכן, בעצת רואת החשבון, הוא הגיש מזכר אשר מתעד את ביצוע העסקה.

לטענת הנתבע, בחודש ינואר ושבעה חודשים לאחר ביצועי העסקה הגיע התובע לבית העסק שלו וטען שהוא רוצה לצלם את המכונות עבור אתר יד2. ביום 1/2/14 שלח התובע לנתבע מכתב בו טען כי היה על הנתבע לשלם לתובע סך של 21,000 ₪ בנכיוי מקדמה בסך של 5,000 ₪.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים בפני היום נשמעו הצדדים ועד מטעם הנתבע.

כתב התביעה שהוגש על ידי התובע היה נעדר פירוט. התובע פירט את גרסתו בדיון לראשונה לאחר שעיין בכתב ההגנה. התובע טען כי הוא טעה עת נקב בכתב התביעה בסכום של 21,000 ₪ וכי היה עליו לציין סכום של 16,000 ₪ ואף ביקש לתקן את כתב התביעה.