ת"ק 52128-02-17 אידלמן נ' COLMEX

לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות הנתבעת לדיון שהתקיים ביום 7.8.17 ולפיו חויבה לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ ועוד 500 ₪ בגין הוצאות . עניינה של התובענה בדרישת התובע לפיצוי כספי בגין סכום כספי שלטענת התובע חבה לו הנתבעת נוכח הפרשים כספיים מפעילות משותפת עם הנתבעת כנותנת שירותים. התובע תבע את הסכום נוכח העובדה שכל מאמציו לא נשאו פי לסיום הסכסוך ותוך שלטענתו הנתבעת מתעלמת מבקשותיו פעם אחר פעם. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה.

ביום 13.9.17 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר וטוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה לידיה וכן את ההזמנה ועל כן יש לתת לה את יומה בבית המשפט. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי סיכויי הצלחתה בהגנה מצוינים וכי פעילות לקוחות חברת מט"ח 24 נרכשה על ידי הנתבעת באישור הרשות לניירות ערך וכי התובע ביקש שלא להמשיך את פעילותו אצל הנתבעת ולמשוך את כספו וכי הנתבעת ביצעה במדויק את בקשתו. עוד טוענת הנתבעת כי השיבה לתובע את יתרת חשבונו בדיוק רב כאשר הסכום מתקבל בש"ח נמוך יותר מסכום ההפקדה בשל הפרשי שער. לטענת הנתבעת ו פנתה אל התובע ובתאריך 27.12.16 נפגש נציג הנתבעת עם התובע ובמעמד זה חתם על כל המסמכים וזאת בניגוד לטענתו שלא חתם על שום מסמך. ביום 1.1.16 פנה התובע לנתבעת בשאלות על העמלות המצוינות בהסכם המסגרת וביקש למשוך את כספו. בהתאם לבקשת התובע ביצעה החברה את הוראת המשיכה שכללה המרת סך של 5,021.44 דולר. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי ההפרש על סך 348.77 ₪ נובע מתשלום עמלת המשיכה והפרשי השערים וכי החברה פעלה כנדרש במקרה זה.

הבקשה הועברה לתגובת התובע וזה עמד על דחייתה. לדבריו, הנתבעת עושה כל שניתן על מנת להתיש אותו ולגרום לו לוותר על תביעתו ועל כן, טוען התובע כי אין מקום לקבלת טענות הנתבע בבקשתו לביטול פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לה, מצאתי כי דינה להידחות.

תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות

קטנות"), שכותרתו היא: "אי התייצבות למשפט", מקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על יסוד

כתב התביעה בהיעדר הנתבע.

אקדים ואומר שבעוד שההזמנה לדיון הומצאה לנתבע כדין, אין חובה לבטל את פסק הדין. עיון בתיק

בית המשפט מלמד כי הזמנה לדיון הומצאה במסירה אישית לידי מיופה כוח אשר חתם בשם נדב

ירושלמי ביום 14.5.17 לכתובת דרך אם המושבות 94 פתח תקווה. גם אם נכונה טענת הנתבעת כי לא

קיבלה את כתב התביעה היה עליה להגיש כתב הגנה, להתייצב לדיון שנקבע לאחר שקיבלה הזמנה

לדיון כדין או לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. למבקש ניתן יומו בבית המשפט, ברם הוא בחר

שלא להשתמש בזכות שניתנה לו. משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק.

במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה לידי הנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי הצלחה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי). מקרה זה לא שוכנעתי כי פסק הדין פגום בשל היעדר המצאה כדין.