ענטר נ' חגג

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובעת מחמת תאונת דרכים, בה היו מעורבים הצדדים.

לשיטת התובעת, נסעה בדרך איילון בנתיב אמצעי מבין שלושה, כאשר לפתע חשה במכה ברכבה. לטענתה, משאית שנסעה בנתיב הימני, סטתה שמאלה, אל הנתיב בו נסעה, בגלל רכב שנסע באיטיות רבה לפניה. נהג המשאית לא ווידא שהדרך פנויה ופגעה בחזית הימנית של הרכב, במרכזה (עפ"י תמונות הנזק, שתי הדלתות הימניות נפגעו ומוקד הפגיעה בחיבור ביניהן).

התובעת העידה, כי בעת שנסעה בנתיב שלה, החלה לחלוף על פני המשאית, אולם המכה ארעה בטרם שרכבה עבר את המשאית במלואו. כמו כן העידה, כי לאחר הפגיעה אמר לה הנתבע שהכל אירע באשמתו של נהג הרכב שנסע בנתיב הימני, לפני המשאית.

התובעת הציגה תמונות של מקום האירוע, בו ניתן להבחין ברכבה הפגוע וכן באי תנועה, משורטט על הכביש. לשיטתה, גרסת הנתבע, לפיה סטתה היא לנתיב הימני, על מנת לצאת ימינה לכוון "מרכז הירידים", איננה נכונה, מה גם שלא ניתן לבצע מעבר שם, בשל אי התנועה האמור.

הנתבע מכחיש את סטייתו לנתיב התובעת. לדבריו, נסע כל הזמן בנתיב הימני, ועשה זאת באיטיות כיון שהבחין מרחוק ברכב העומד על אי התנועה. לפתע התובעת "חתכה" את נתיבו, כאשר כל החזית הימנית של רכבה מוקמה בניצב לנתיב, כך שלא יכול היה למנוע את הפגיעה בה. טוען הנתבע, כי למיטב מזלה של התובעת, נסע במהירות נמוכה, אחרת היתה הפגיעה לעלות לה בחייה.

עוד הוסיף, כי התובעת ביקשה לעבור אל היציאה ל"מרכז הירידים, והיא היתה "עיוורת", לנעשה, לא שמה את ליבה למשאית ואף לא לאי התנועה ולרכב העומד עליו.

הנתבע טוען שחיזוק לדבריו ניתן ללמוד מהתמונות שהציגה התובעת, שכן רכבה מצוי בנציב הימני כאשר חזיתו מופנית בניצב לנתיב. כמו כן, התובעת הפעילה את פוליסת הביטוח שלה וקיבלה פיצוי מחברת הביטוח, מה שמלמד על כי הודתה באחריותה לתאונה.

לאחר ששקלתי את עדויותיהם של הצדדים, עיינתי במסמכים בתיק ובתמונות שהוצגו לפני במהלך הדיון, אני סבורה שדין התביעה להתקבל.

מדובר בגרסאות נוגדות לאותה מחלוקת, כאשר כל אחד מהנהגים טוען שהאחר סטה לעברו.