ת"ק 52032-02-16 קדוש נ' קטימה

1)רכבו של התובע, הונדה ג'אז מס' רישוי 30-710-78 (להלן: "ההונדה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 8/6/15, במגרש החניה של המפעל בו עובדים התובע והנתבע (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב הונדה מס' רישוי 40-241-17 (להלן: "הרכב המעורב"), בו נהג הנתבע.

2)לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר

לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבע, התאונה אירעה באשמת התובע. לכן הוא מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט.

לחלופין מבקש הנתבע "לעשות סכימה" (לצערי לא ברור לי מה זה "לעשות סכימה" – מ.א.) לשני הנזקים (לטענתו נגרם נזק גם לרכבו, כעולה מחוו"ד השמאי ס. חמזה שצורפה לכתב ההגנה – מ.א.) ולחלקו "שווה בשווה".

כאן המקום לציין כי מאחר שהנתבע לא הגיש תביעה שכנגד, לא ניתן להורות על קיזוז הנזק שנגרם לו, כתוצאה מהתאונה.

3)מכתבי הטענות עולה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת האחריות אירוע התאונה. כדי להכריע במחלוקת זו יש לקבוע, תחילה, כיצד איראה התאונה.

על סמך עדויות הצדדים ושאר הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

עובר לאירוע התאונה חנה ההונדה במגרש החניה, במרחק של שניים, שלשה רכבים משער הכניסה למפעל, בניצב לנתיב הנסיעה שבמגרש החנייה. באותה עת עמד הרכב המעורב בנתיב הנסיעה, כאשר פניו לכיוון היציאה ממגרש החנייה וחלקו האחורי לכיוון שער המפעל. הרכב המעורב היה מונע, כאשר הנתבע יושב בתוכו וממתין לחבר לעבודה, שהיה אמור לנסוע אתו. התובע נכנס להונדה, הניע אותו והחל לנסוע לאחור, כדי לצאת ממקום החניה ולהתיישר בנתיב הנסיעה לכיוון היציאה ממגרש החניה. לאחר שיצא ממקום חנייתו, נוכח התובע לדעת כי הרכב המעורב מפריע לו לתמרן ולהשלים את הפנייה שמאלה, לכיוון היציאה ממגרש החנייה. לכן עצר את ההונדה בנתיב הנסיעה, במרחק קצר מאחורי הרכב המעורב ובניצב לו. בעוד ההונדה במצב של עצירה מאחורי הרכב המעורב, החל הנתבע לנסוע לאחור, כדי לאפשר לרכב אחר, שחנה לפניו, מימינו, לצאת מהחנייה. תוך כדי נסיעתו לאחור, פגע בהונדה שעמד מאחוריו.