ת"ק 52026-12-14 אסלן נ' טבריה

זוהי תביעה קטנה ע"ס 25,000 ₪ שהתובע הגיש כנגד הנתבעת בגין אירוע ירי אליו נקלע בבוקרו של יום העצמאות, בשנת 2010, בזמן שעבד כשומר בחוף גנים בטבריה.

על פי טענת התובע, במועד האמור בשעה 5:00 בבוקר, ניגשה אליו בריצה גברת מבוהלת אשר צעקה בדרכה אליו "הרגו אותו, הרגו אותו". למשמע צעקותיה הנ"ל של הגברת האמורה, נטל התובע, לדבריו, תיק עזרה ראשונה וניגש עם הגברת לזירת האירוע. זאת עשה התובע לא לפני שנתן הוראה לשומר הנוסף בחוף לסגור את החוף לכניסת ויציאת מבקרים. בהגיעו למקום הבחין התובע באדם פצוע אשר פניו היו מלאים דם. התובע הציע לאותו פצוע עזרה רפואית אולם הוא נענה על ידו בסירוב. בה בעת ביקש הפצוע מחברו ששהה לידו, לגשת יחד עמו לרכב על מנת 'לסגור עניין'. התובע, לטענתו, ניסה להוציא כל מי שנראה לו קשור לקטטה אל מחוץ לתחום חוף הרחצה, ולאחר שעלה הדבר בידו, והצדדים לקטטה יצאו אל מחוצה לשער החוף, התובע יצא יחד איתם ועמד על המדרכה. בהיותו עומד במקום הבחין התובע ברכב לבן המגיח לעברו ובו אותו פצוע אליו ניגש מוקדם יותר. התובע עוד הבחין באקדח המכוון לעברו ממנו נורו מספר יריות שאחת מתוכן נורתה לעברו, חדרה לירך שמאל שלו ויצאה ממנו. בעקבות פציעתו הנ"ל גרר התובע את עצמו לשער הכניסה שהיה נעול על פי הוראתו המוקדמת, והחל לצעוק ולבקש כי יפתחו לו את השער. לאחר פתיחת השער התובע נכנס לחדר החובש, נשכב על המיטה וניידת של מגן דוד אדום הוזמנה למקום ופינתה אותו למרכז הרפואי פוריה.

לדידה של הנתבעת דין התביעה נגדה דחייה. הנתבעת בכתב הגנתה ובטיעוני נציגה לפני אישרה העסקתו של התובע על ידה. תלושי שכרו של התובע לתקופה הרלבנטית הוגשו על ידי הנתבעת וסומנו על ידי נ/1. אלא שנתון זה, נטען על ידי הנתבעת, אינו מספיק כדי להטיל על הנתבעת כל חיוב שכן, כך נטען, מצדה של הנתבעת לא היתה כל רשלנות ועל ידה לא הופרה כל חובה חקוקה. נטען עוד כי התאונה ארעה, ככל שארעה, בנסיבות שחברה הפועלת בסבירות ועל פי המצופה ממנה, לא היתה יכולה לצפות ו/או לחזות ו/או למנוע מראש את התרחשות התאונה.

לאחר שמיעת טיעוניהם של שני הצדדים ולאחר עיון בכתבי טענותיהם ובמסמכים שהוגשו על ידם שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, הנימוקים לפסק הדין יובאו להלן בצורה תמציתית.

ראש וראשון, טענות התובע לעניין התרחשותו של אירוע הירי שמסגרתו, לכאורה, הוא נפצע הן בגדר עדות יחידה של בעל דין הכפופה למגבלת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971. בנסיבות המקרה דנן, התובע, מלבד עדותו שלא גובתה במסמך כלשהו פרט לאישור על הגשת תלונה, לא עשה כדי לבסס כנדרש את טענותיו העובדתיות ונמנע מזימון עדים שעדותם יכלה לשפוך אור על המקרה ונסיבותיו (כמו למשל אותם שומרים נוספים שעבדו יחד עם התובע בחוף, במועד ארוע התאונה הנטען).

זאת ועוד, התובע בעדותו לא פירט דבר המבסס את אחריותה של הנתבעת ומעיון בכתב התביעה עולה כי למעט העובדה, אותה אישרה הנתבעת, לפיה האחרונה העסיקה את התובע במועד הרלבנטי, לא נטען דבר וחצי דבר המלמד על קיומה של רשלנות כלשהי מצידה של הנתבעת. בידי התובע לא נטען גם לקיומה של חובה חקוקה החלה על הנתבעת ואשר הופרה על ידה.

מטענותיו של התובע עולה כי האירוע הנטען, וספק אם התרחש, אירע מחוץ לתחומי החוף (על המדרכה או, כדברי התובע, 'בין המדרכה לכביש אולי 2 מטר' (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 21)).

גם לגרסת התובע מדובר באירוע פלילי בגינו הוגשה תלונה למשטרת ישראל ובנסיבות העניין ספק אם חלה על הנתבעת החובה לצפות אותו ולמצער האפשרות לגרום למניעתו.

גם בהנחה שהיתה מוטלת על הנתבעת החובה לצפות התרחשות אירועים מסוג האירוע הנטען, לא ברור במה חטאה הנתבעת, לטענת התובע, ומה היה עליה לעשות בנסיבות העניין ולא נעשה על ידה.